הוּא צָלַל עַד עָמְקֵי הֲוָיָה,

הוּא תָהָה עַל קַרְקַע נִשְׁמָתוֹ,

הוּא חָתַר זֶה יָמִים אֶל הַפֵּשֶׁר:

מַה מַּהוּת הַדְּבָרִים בְּמַסֶּכֶת חַיָּיו?

מַה פָּנִים וּמַה תּוֹךְ, מָה אֲרֶשֶׁת?

שְׂעָרוֹ בְּמִקְצָת הֶאֱפִיר וְהִקְרִיחַ,

הַצְּדָעִים נֶחְרְצוּ לְיַד קְצוֹת הָעֵינַיִם–

הוּא לָעַט אֶת בְּלִי הַגְּוִילִים

עַתִּיקֵי הַשָּׁנִים וְהַשִּׂיחַ;

הוּא חָרַשׁ בְּתוֹרוֹת יְמֵי הַבֵּינַיִם,

הוּא נִכֵּשׁ עֲשָׂבִים וְסִרְפָּד בַּשְּׁבִילִים

שֶׁל רַבֵּי הַחָכְמָה, אַחֲרוֹנֵי־אַחֲרוֹנִים,

וְעַל גְּדוֹת הַחִידָה, כְּמִקֹּדֶם לוֹהֶבֶת,

הוּא נָפַל אֵין־אוֹנִים

מִתְבּוֹסֵס וְכָנוּעַ כְּעֶבֶד.

וְכָאוּב וּמַשְׁמִים וּמְרֻקָּן

הוּא כּוֹסֵס אֶת שַׁלֶּכֶת חַיָּיו הַתְּפֵלָה –

רַק חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ הוּא כָּאן

וּבוֹלֵשׁ בְּחַגְוֵי אֲפֵלָה – – –

בָּאָה הִיא:

לֹא סִיּוּט וְלֹא שֶׁלֶד,

לֹא גֻלְגֹּלֶת צוֹפָה בְּחוֹרִים,

כִּי אִשָּׁה (כִּי תָמִיד הָאִשָּה הִיא מוֹשֶׁלֶת)

וּבִשְׁנֵי אִישׁוֹנֶיהָ שְׁחוֹרִים.

הִיא שׁוֹנָה לוֹ פִּרְקוֹ מִדֵּי עֶרֶב

וּמִלֶּיהָ בּוֹרְקוֹת – חַלָּפִים:

"הַחַיִּים הֵם כְּנוֹף בְּמִסְגֶּרֶת,

הַחַיִּים הֵם כִּקְלָף בֵּין קְלָפִים".

יִלְלַת סְעָרָה וְסַגְרִיר

וּבוּעוֹת עַל שְׁלוּלִית הַמֻּמְטֶרֶת.

הַחַלּוֹן מַכְחִיל־מַאֲפִיר,

מֵעֲלֶה זִכְרוֹנוֹת שֶׁל בְּטֶרֶם.

הָרָקִיעַ צָנַח בְּדִמְדּוּם

מְרַטֵּט מִצִּנָּה עוֹר הַכֶּלֶב.

וְהַדְּמוּת מִן הַקְּלָף מִסְתַּכֶּלֶת

בְּיָשָׁר וְהָפוּךְ בְּטִמְטוּם.

וְיוֹרֵק הַפַּנָּס לְרַגְלָיו

אֶת הָאוֹר הַמְשֻׁגָּע הַזָּרוּעַ.

הוּא קוֹרֵעַ פִּתְאֹם אֶת הַקְּלָף

וְזוֹרֵהוּ לָרוּחַ, לָרוּחַ.