חֲצוֹת.

בָּאֹפֶל הָעֵינַיִם נִנְעָצוֹת.

צוּלָה,

צוּלַת כְּאֵב וְגַעְגּוּעִים, צוּלַת עַצֶּבֶת.

תֵּבֵל כֻּלָּה

רַק פְּקַעַת חֲשֵׁכָה צוֹרֶבֶת.

חֶלְקַת סָדִין

וְרֹךְ הַכַּר

דּוֹקְרִים בִּבְדִידוּתָם הַנֶּעֱגֶמֶת,

וְאִזְמְלֵי עֶרְגָּה חַדִּים

חוֹתְכִים אֶת הַבָּשָׂר

בִּמְחוֹל הַשֶּׁגַע עַד אֵין גֶּמֶר.

וּפֶתַע אוֹר:

נִצְתוּ וְרָדִים בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת –

הַדָּם בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי הָעַלְעָלִים

הֵחֵל פִּתְאֹם לִבְעֹר.

כּוֹתֶרֶת אֶל כּוֹתֶרֶת בְּאִשָּׁהּ נִרְכֶּנֶת,

וְהֵן דּוֹלְקוֹת כְּגֶחָלִים.

וְכֹה פִּלְאִי הָאוֹר לָעַיִן

בְּזֶה הַלֵּיל שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שׁוֹאֵג בְּדוּמִיָּה

“הֱיוֹת בָּדָד”,

עַד הֵאָכֵל מֵרֹב כְּמִיהָה

אֲבָל הַתְּרִיס כֹּה מְחֻגָּו:

הִנֵּה דִמְדּוּם תָּקְעוּ קַרְנֵי הַשַּׁחַר

כִּתְקֹעַ הַסַּכִּין בַּגַּב,

מָחוּ מִן הַוְּרָדִים הָאֵשׁ הַמִתְלַקַּחַת –

וְאוֹר חִוֵּר־פּוֹשֵׁר לַחֶדֶר מְסֻנָּן,

וְעַלְעֲלֵי וְרָדִים, כְּעֵין דְּמָעוֹת,

נוֹשְׁרִים נוֹשְׁרִים עַל הַשֻּׁלְחָן.