כִּי נִתְקַלְּפוּ מִצִּלְלֵי גוּפָם

וַיִּוָּתֵר עֵירֹם חֲבוּק לַהֶבֶת.

מִתּוֹךְ תּוֹכוֹ חוֹרֶגֶת הַסּוּפָה

לִמְחוֹת אֶת פֵּשֶׁר הָעַצֶּבֶת.

אַךְ בְּפָרַשׁ הַזְּמַן,

שֶׁבִּנְחִירָיו הִקְצִיף,

נִתְקַע הַשֶּלַח –

וְהוּא קָרַס כָּאֵל אֲשֶׁר הִכְזִיב,

וְדַם פִּצְעוֹ נִגָּר עַל סֶלַע.

וְאָז לְפֶתַע שָׁבוּ הַצְּלָלִים

(אַךְ הָעֵירֹם נִבְלַע בְּתוֹךְ הָאַיִן).

וַיִּוָּתְרוּ רַק הֵם

כְּצֶמֶד חֲלָלִים,

וְהַפָּרָשׁ דָּמוֹ שוֹתֵת עֲדַיִן.