פַּז הַחַמָּה הַקֵּיצִית מִשְׁתַּטֵּחַ עַל חוֹל הַגְּבָעוֹת.

נוֹעַ יָנוּעוּ גְמַלִּים מִיָּפוֹ הַבָּקְרִית שֶׁנֵּעוֹרָה

וְצִלְלֵי הַגְּמַלִּים עַל פְּנֵי הַחוֹלוֹת לְאִטָּם

דֹּם זוֹחֲלִים לַצָּפוֹן, כִּטְלָאִים עַל שְׂמִיכַת הַדְּמָמָה

אַךְ בְּצִדֵּי נְתִיבָה חֲבוּרַת אֲנָשִׁים מְהַלֶּכֶת:

זַכְּרִי־אֶפֶנְדִי בְּראֹשׁ וְאִתּוֹ הַבָּאִים מִירוּשָׁלַיִם.

עֵין כָּל אֶחָד מְשׁוֹטֶטֶת כְּמֵהָה לְנַחֲלַת אֲדָמָה,

אֶפֶס הַחוֹל בְּכָבְדוֹ הַזָּהוּב מְעַיֵּף אֶת הָעַיִן;

גֶּבַע וְגֶבַע וְתֵל שְׁכוּבִים כְחֻלִּיוֹת בְּשַׁרְשֶׁרֶת,

וּבַמֶּרְחָק מְלַטֵּף אֶת הָאֹפֶק בְּאֵפֶר כְּחַלְחַל

רֶכֶס הָרִים מִתְפַּלֵּג לְכָאן וּלְהָתָם עַד אַפְסָיִם.

מוּל הֶהָרִים מִתְבַּהֵק בִּגְלִימַת עַרְפִּלִּים דַּקִּיקִים

לֹבֶן מָכְתָּם שֶׁל מִבְצַר־אַנְטִיפַּטְרוֹס עַל גַּב סוֹלְלָה;

דְּמִי הֶעָבָר הוּא כּוֹבֵשׁ, נִבָּט בְּחֹרָיו אֶל כָּל עֵבֶר.

כַּךְ הִתְקַרְבוּ הַהוֹלְכִים וְעֵינָם הַנִּכְסֶפֶת הָפְתָּעָה:

סוּף מִזְדַּקֵּר בְּיַרְקוֹ וְיַבְּלִית בֵּין קוֹצִים מוֹרִיקָה,

דֶּשֶא דָּהוּי בְּמִקְצָת לוֹחֵךְ אֶת עִקְּבוֹת הַהוֹלְכִים.

אֹזֶן כְּרוּיָה אָז תִּקְלֹט גַּם הֶמְיַת עֲיָנוֹת בִּלְחִישָׁה,

עַיִן אֶל עַיִן מֵקֵר אֶת בְּדֹלַח מֵימָיו לַאֲגַם

עַד כִּי יִגְאֶה, יִשְׁתַּפֵּךְ אֶל מֵעֵבֶר לַסּוּף בְּזִרְמוֹ,

זֶרֶם חוֹרֵשׁ בְּעַזּוּת פִּתּוּלֵי הַיַּרְקוֹן בַּמִּישׁוֹר.

אֶפֶס שִׁכְשׁוּךְ הַמְּקוֹרוֹת מְלֻוֶּה קוֹל זִמְזוּם כִּנְסִירָה,

כִּי רִבּוֹאוֹת יַתּוּשִׁים רוֹנְנִים מֵעַל רֹאשׁ כָּל אֶחָד,

עַד כִּי דוֹמֶה נִתְעַטֵּף הַשֶּׁטַח כֻּלּוֹ בְמִין אֹבֶךְ.

אָז נִתְעַכְּבוּ הַהוֹלְכִים, הִשְׁקִיפוּ לְכָאן וּלְכָאן:

אֹפֶק אֶל אֹפֶק חָבַר מִגִּבְעַת־יָהוּד עַד אוּם־זֶרַע;

שְׁחוֹר הַקַּרְקַע הַדָּשֵׁן עוֹטֵר הַבְּקָתוֹת שֶׁל אַמְלֶבֶּשׂ;

עֵדֶר בַּדֶּשֶׁא רוֹעֶה, שוֹקֶה אֶת מֵימָיו שֶׁל הַנַּחַל.

אֵשׁ בָּעֵינַיִם הֻצְּתָה, פָּג הַלֵּבָב מֵהֲזוֹת:

כָּאן אֲדָמָה תֵחָרֵשׁ, בַּיִת חָדָשׁ יִבָּנֶה – – –

אַךְ הָרוֹפֵא הַיְּוָנִי עֲדַיִן בּוֹלֵשׁ הַסְּבִיבָה,

קָם טִפֵּס בִּזְרִיזוּת עַל גַּג שֶׁל חֻרְבָּה מְפֻרְקֶדֶת,

תָּר בַּמֶּרְחָב מִכָּל צַד, הִקְשִׁיב־הִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת,

אַט מִלּוֹתָיו מְלַטֵּשׁ, מַשְׁמִיעַ בְּקוֹל פַּסְקָנִי:

"עוֹף לֹא פוֹרֵחַ בְּכָאן, אִם כִּי רַב הַמָּזוֹן מִסָּבִיב,

אוֹת כִּי חַיִּים לֹא נִתְּנוּ לַחַי וְגַם לָאָדָם כָּאן;

קֶטֶב תְּמִידִי מְהַלֵּךְ, וְאוֹכֵל הַמָּקוֹם אֶת יוֹשְׁבָיו".

דֹּם הִסְתַּכְּלוּ בוֹ שׁוֹמְעָיו, כּוֹאֲבִים הֶחֱרִישׁוּ עַד בּוֹשׁ

עַל כִּי נֶחְנַק חֲלוֹמָם בְּטֶרֶם גָּמֵל פִּתְרוֹנוֹ.

אַךְ הָאֶחָד, כְּקָטָן מִתְחַטֵּא, מִתְחַנֵּן אֲזַי חֶרֶשׁ:

“אַף־עַל־פִּי־כֵן”… – “נְנַסֶּה”… לוֹ עָזַר הַשֵּׁנִי מְעוֹדָד.

לֵב הַשְּׁלִישִׁי אָז נִצְבַּט וּפָרַץ בִּדְמָעוֹת, בִּבְכִי רָם,

עַד כִּי שְׁלָשְׁתָּם הִתְחַבְּקוּ וּצְמוּדִים בִּדְמָעוֹת הִתְמוֹגָגוּ:

“פֶּתַח־תִּקְוָה לָנוּ כָּאן לָשׁוּב הִתְנָחֵל כִּימֵי קֶדֶם…”