דּוּמָם תָּשׁוּט הָעֲרָבָה בְּחוֹל נוֹדֵד,

וְלֹא תִתְפֹּס אֶת הַחֲלוֹף הָעַיִן.

שׁוּב נְקִיקִים, שׁוּב שִׂיחַ דַּל בּוֹדֵד

וּגְבוּל הָרִים הוֹלֵךְ עֲדֵי אַפְסָיִם…

שָׁרָב עַל עֵירֻמֵּי הָאֲדָמָה גוֹהֵר.

קוֹפֵץ מִתֵּל אֶל תֵּל, סוֹבֵב הָרוּחַ,

וּכְעֵין פִּזְמוֹן עָיֵף, חוֹזֵר וְשׁוּב חוֹזֵר,

זְהַב הַחוֹל עַל שְׁטִיחַ הַזְּמַנִּים זָרוּעַ.

וְנֶשֶׁם הַיְקוֹד עוֹלֶה – עַד עֲלָטָה

אֶת הָעֵירֹם בִּכְנַף טְלָלֶיהָ תַעַט.

וּמֶרְחַקִּים וּמֶרְחַקִּים בִּזְחִילָתָהּ

הָעֲרָבָה בְּלִי פוּגָה גוֹמַעַת.

וְנִחָרָה וּמְלֹהֶטֶת כֹּה תָמִיד,

בְּכָל אָמְצֵי גוּפָהּ הַדַּל וְהַצִּחֵחַ,

אֶל מֵי אֵילַת אֶת לְשׁוֹנָהּ תַּצְמִיד,

טוֹבֶלֶת בּוֹ רֹאשָׁהּ הַחַם וְהַקֵּרֵחַ.