שׁוֹקְטִים מֵימֵי אֵילַת, מֵימֵי אֵילַת שְקוּפִים,

הָרְאִי קַלּוֹת רַק מִתְקַמֵּט אֶל מוּל הַנֹּגַהּ.

הָרֵי גָפְרִית וְגֶבֶס, עַל בִּרְכֵּיהֶם כְּפוּפִים,

מַשְׁרִים בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֶת דִּמְמַת הָרֹגַע.

מִתּוֹךְ נִבְכֵי הַזְּמַן, מִמֶּרְחַקֵּי פְּלָאוֹת,

יִשֹּׁב בְּמֶלַח־הֲזָיָה חָרִיף הָרֵיחַ;

מֵעֵבֶר לְזִכְרוֹן סְתָרִים וּלְזִיעַ וִילָאוֹת

סְפִינוֹת לִבְנוֹת־מִפְרָשׂ בָּאוֹת לְאוֹר יָרֵחַ:

זְהַב אוֹפִיר וְשֵׁן מֵהֹדּוּ, אַלְמֻגִּים,

אֵטוּן עָדִין וְרַךְ כְּעֵין קְטִיפַת הָעֶלֶט – – –

יָדַיִם עִבְרִיּוֹת פָּרְקוּ הַיּוֹם בְּגִיל

לְיַד נָמָל צָעִיר בַּרְזֶל וּמֶלֶט, מֶלֶט!

עַל קוֹנְכִיּוֹת, אֲשֶׁר שָׁקְעוּ בֵּין הָאַצּוֹת,

שִׁכְשׁוּךְ קַלִּיל עוֹבֵר כְּסוֹד הַבָּא מֵרַחַק –

וְגַל לוֹחֵשׁ בְּשׂוֹרָה לְגַל בִּדְמִי חֲצוֹת,

וּמְמַצְמֵץ עֵינָיו הַמִּתְפַּלְאוֹת הַשַּׁחַק…