הִתְבַּהֲקוּת פִּתְאֹם.

הֲנִפְלַח בָּרָק מִמַּעֲמַקֵּי תְהוֹם,

מִתּוֹךְ צוּלַת הַלֵּב שֶׁנִּרְדְּמָה מִנִּי דוֹרוֹת

וְהוּא מֵאִיר תֵּבֵל בָאֳפָלֶיהָ?

אוֹ זִקּוּקִין־דִי־נוּר

מְשַׂחֲקִים בְּקֹר גְּוָנִים עַל פְּנֵי רָקִיעַ

רַק רֶגַע קַל עַד גְּוִיעָתָם בַּגֹּבַהּ –

וְאַפְלוּלִית שׂוֹרֶרֶת כְּמֵאָז בִּפְנִים כָּל בַּיִת?

הֲזֻעֲזַע מִרְבַּץ קְדוּמִים

וְנֶעֶקְרוּ אַבְנֵי גָזִית מִשָּׁרְשֵיהֶן

לְתַחֲרוּת שֶׁל אַבְנֵי־בֹּחַן?

אוֹ נֶחְצְבוּ מִן הַשִּׁתִּין לוּחוֹת שֶׁל אֵשׁ

וְשֶׂגֶב שֶׁל דִּבְּרות דּוֹלֵק כְּבַתְּחִלָּה?

חַשְׁמַל עַתִּיק דּוֹהֵר מֵעִיר לִכְפָר;

רִצּוּד הַשַּׁלְהָבוֹת עַל גַּיְא וָגֶבַע.

קְדוּמִים פֹּה מְהַלְּכִים בְּיַחֲפוּתָם,

וְדִבְרֵיהֶם עַרְטִילָאִים עַל שִׁמְשׁוֹתֵינוּ יַהַלְמוּ.

כִּי נֵצַח הָאָדָם עָטוּי בִּקְלִפּוֹתָיו עֲדַיִן,

וְגַלְגַּלֵי הַשִּׁיר,

שִׁיר הָעוֹלָם,

תּוֹעִים בַּדֶּרֶךְ אֶל הַלֵּב.