לֵילֵנוּ אַחֵר הוּא, שׁוֹנֶה מִלֵּילוֹת.

לֵילֵנוּ רוֹחֵשׁ בְּשִׁקְטוֹ –

וּפַחַד מַשְׁחִיז מַאֲכֶלֶת בְּשֶׁקֶט,

חֻדָּהּ מִזְדַּקֵּר מִן הַלּוֹט.

מֵגִיחַ הַחֹשֶׁךְ מִפַּאֲתֵי נֶגֶב

וּבְיַד חוֹמְסָנִית הוּא מֵגִיחַ לִקְטֹף

נִבְטֵי חֲלוֹמוֹת שֶׁבֵּין רֶגֶב לְרֶגֶב.

כִּפַּת הָרָקִיעַ כְּרוּעָה עַל הַיָּם הַלּוֹחֵשׁ

וּשְחוֹר עֲטַלֵּף, לֹא־נִרְאֶה וּבוֹלֵשׁ,

כְּבִישִׁים בֵּין חוֹלוֹת בִּכְנָפָיו מְחַתֵּל.

נָטוּעַ כְּאֹרֶן צָעִיר לְלֹא נִיד –

מִשְמָר עַל הַתֵּל.

עֵינוֹ בְּעֶרְיָה שֶׁל שֶׁטַח הֶפְקֵר מְתַלֶּמֶית

לְכָאן וּלְכָאן חוֹדְרָנִית.

הַסְּפָר מְנַהֵל בִּכְבֵדוּת אֲפֵלָה וְאִלֶּמֶת

מְחוֹג שְׁעוֹנוֹ הַלֵּילִי עַד קְרֹשׁ אַשְמוּרוֹת,

עַד גְּוֹעַ אַחֲרוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם,

וְשַׁחַר טְבוּל טַל מְרַצֵּד בְּחִצֵּי הַבְּשׂוֹרוֹת

עַל אֹרֶן צָעִיר,

עַל שִׁמְשָׁה כְּחֻלַּת־עַיִן –

וְכַף הֶעָמָל הַבּוֹטַחַת

פּוֹרֶמֶת בְּעֹז אֶת צְעִיף הַזְּמָמִים,

קוֹרַעַת אֶת רֶשֶׁת הַפַּחַד.

הַיָּם וְהַיוֹם זוֹהֲרִים בְּקִצְבָּם הַתָּמִים.

תשט"ז