הוֹרִיקוּ הַשָׂדוֹת הַמְפֹרָחִים בְּצֹהַב,

וְרוּחַ בָּאָה בָּעֵצִים לְיַד הַכְּבִישׁ.

נִיסָן אָפִיל נִבָּט אֶל הַלְּבָבוֹת בְּצֹהַר,

הַכִּסּוּפִים טוֹבְלִים בְּעֵין גָּבִיש.

קָמָה רַכַּת שִׁבֹּלֶת מִתְעַרְסֶלֶת,

כּוֹפֶפֶת רֹאשׁ לְשִיחַ בִּלְבְּלִים.

כְּנַף עֲנָנָה פֹּרְשָׂה עַל אַפִּרְיוֹן הַתְּכֵלֶת,

וּבְחִוְּרוֹן בָּתֵּי מוֹשָׁב מִתְבַּלְבְּלִים.

וּפֶתַע בְּקַדְרוּת נִתֵּר־נָפַח הַרוּחַ, –

וְצֶלֶף שֶׁל אֶגְלֵי מָטָר גַּסִּים,

וְחֶתֶף־שֶׁטֶף בְּקִצְבּוֹ הָעַז וְהַפָּרוּעַ

חוֹפֵף שְׂעַר שָׂדוֹת מְפֻסְפָּסִים.

וְשׁוּב חַמָּה מֵעָל בִּשְׂחוֹק תָּמִים נִבֶּטֶת

אֶל צֹהַב, אֶל יַרְקוּת, אֶל לֹבֶן קִיר.

הַכְּבִישׁ חָלָק, עַלִּיץ,

הַכְּבִישׁ רוֹדֵף בְּלֶטֶף

אַחַר הָעֶפְרוֹנִים דַּקֵּי הַשִּׁיר

תשט"ז