הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת־לוֹחֶשֶׁת,

סָחָה מְדוּדוֹת בְּשַׁלְוָה,

עוֹבֶרֶת בְּלֶטֶף שֶׁל מֶשִׁי

וּבְשִׂיחַ עַל פְּנֵי הָעַלְוָה.

מַשְׁקִיט, מְעַרְסֵל הוּא הַשִּׂיחַ,

מַדִּיף מְתִיקוּת הַשָּׁלוֹם.

אֵי חֵיק אֶת הָרֹאשׁ לְהַנִּיחַ,

לַפְקִיר לְרֵיחוֹת הַחֲלוֹם?

לַפְלִיג אֶל מֵעֵבֶר לָאֹפֶק,

מֵעַל צַמָּרוֹת, רְעָפִים –

וְקַל וּמָתוּחַ כָּעֹפֶר

לִגְמֹעַ, לִשְׁאֹף מֶרְחָבִים – – –

וּפֶתַע שׁוֹרֶקֶת הָרוּחַ,

צוֹרֶמֶת בִּילֵל שֶׁל תַּנִּים;

רוֹטֵט בִּמְחָטָיו הָאַשּׁוּחַ,

כּוֹפִים צַמְּרוֹתָם אֳרָנִים.

וּבְכִי בְּתִשְׁפֹּכֶת וְזַעַם

עַל דֶּלֶת צוֹלְפִים וְחַלּוֹן.

וְיָד חַבְּלָנִית כְּבָר קוֹרַעַת

שְׁיָרִים שֶׁל קוּרֵי הַחֲלוֹם…