אֹרֶן וְאֹרֶן וְאֹרֶן
דַּקֵּי כְּרָעַיִם גּוֹלְשִׁים,
קוֹפְצִים מֵעַל סֶלַע אֶל סֶלַע,
זוֹקְפִים רָאשֵׁיהֶם וּבוֹלְשִׁים.
וְעֵין יַרְקוּתָם מִתְרַחֶבֶת
אֶל אֹפֶק טוֹבֵל בְּחָלָב.
אַחֲרִית הֶמְיָתוֹ שֶׁל הַלַּיִל
בְּיָם הַחוֹנֵק אֶת גַּלָּיו.
זִקִּית רִאשׁוֹנָה מִתְעַכֶּבֶת
לְקוֹל תַּרְנְגוֹל שֶׁנֵּעוֹר.
זְהָב הַגְּסִיסָה שֶל הַשַּׁחַר
עַל רַעַף אָדֹם וְאָפֹר.
דִּרְדּוּר מְכוֹנִית, הַנֶּחְפֶּזֶת
בַּכְּבִישׁ הָרָדוּם בַּמּוֹרָד,
נוֹקֵשׁ עַל חַלּוֹן1 וְעַל דֶּלֶת
בִּכְנַף הֶעָמָל כִּבְשׂוֹרָה
-
“הלון” במקור המודפס, צ“ל: חלון – הערת פב”י. ↩