יְפִי הַטֶּבַע!

אוֹתְךָ קָבְרוּ בְּמִזְבְּלוֹת שִׂפְתֵּי חֻלִּין,

וְקִיקָלוֹן הָיִיתָ בְּעֵינֵי כָּל מְרוֹחַ נֶפֶשׁ,

כָּל שֶׁלִּבּוֹ טָפַשׁ וְנֶאֱטַם לְקוֹל וָצֶבַע,

כָּל מְטַפֵּס וּמִתְנוֹעֵעַ בְּלוּלִים

שֶׁל עֵלֶג נִיב אֶל הֲבָרָה נִסְחֶפֶת

בְּזַרְזִיפֵי הַסְּחִי הַמִּלּוּלִי,

כָּל מִתְיַמֵּר בְּנִאוּפֵי הַמִּכְחוֹל וְהַנּוֹצָה

שֶׁל יֵשׁוּתוֹ הַנַּנָּסִית וְהַגִּבֶּנֶת

וּמְאַיֵּן אֶת הֱיוֹתְךָ הַמְגֻוֶּנֶת

בְּסוֹד קִבְעָהּ וּפְתַלְתֻּלֵּי גִמְחָה,

כָּל שֶׁנּוֹשֶׁה מִדַּעַת

וּמִתְּבַּיֵּשׁ לָשֵׂאת שִׁמְךָ.

אֲבָל אַתָּה שׁוֹפֵעַ כְּמִקֶּדֶם,

יוֹם־יוֹם חָדָשׁ כְּמִלִּפְנֵי אַלְפֵי דוֹרוֹת!

הִנֵּה בַּמַּחֲשַׁךְ עַרְלֵי חוּשִׁים

זִיק־תֹּם נָע, הִתְעוֹרֵר מֵרֶדֶם –

וְעַיִן הָפְנְתָה אֶל מִשְׂחֲקֵי אוֹרוֹת

וְאֹזֶן הֻטְּתָה לַקְשִׁיב

וּפֶה מִלְמֵל מִזְמוֹר שֶׁל שֶׁבַח.

אַתָּה נָדִיב, יְפִי הַטֶּבַע,

וְנִצְחֲךָ סַלְחָן וְלַטְפָנִי

וְטַעְמְךָ עוֹמֵד כְּפַת הַלֶּחֶם

וּבְרִבּוֹאוֹת פָּנִים

אַתָּה מַפְלִיא בְּחִדּוּשֶׁיךָ!

תשט"ז