פָּנָיו שֶׁל אָדָם נִתְעַוְּתוּ מֵעַצֶּבֶת וָזַעַם,

מִכְּאֵב הַפְּלִיאָה וְהַשְּׁכוֹל.

נִצְנָף בִּגְרוֹנוֹ עַד לְחֶנֶק הַזַּעַק;

חֲרוֹןֹ־אֵין־אוֹנִים־אֵין־מוֹצָא מְנַשְּׁכוֹ.

בְּשְׂעַר הַנְחֹשֶׁת הֵלִיטָה חַוָּה אֶת פָּנֶיהָ,

רֶטֶט גֵּוָהּ לְלֹא קֶצֶב נִמְשָׁךְ.

זוֹלְגוֹת בְּלִי הֶרֶף עֵינֶיהָ

עַל הֶבֶל הַמֵת,

עַל אָחִיו שֶׁרָצַח.

וְקַיִן כְּפוּף גַּב וְקוֹדֵר כָּעוֹפֶרֶת,

עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם וְטוֹעֵן בְּיִפְחָה:

צוֹבֵט יְגוֹנְכֶם וַחֲמַת רוּחֲכֶם כֹּה דוֹקֶרֶת.

הַשְּׁכוֹל ־־ שֶׁל כֻּלָנוּ,

הַמָוֶת הֵגִיחַ וּבָא בְּאִבְחָה.

הוּא עָף עַל רֹאשִׁי בְּכְנָפָיו בְּלִי הֶרֶף,

הִשְׁכִּיר בְּיֵין רֶצַח חַדְרֵי לְבָבִי,

הִשְׁחִיז צִפָּרְנֵי אֱלֵי חֶנֶק, אֶל דֶּרֶס,

אָכַף בְּמַפְגִּיעַ: מַלֵא אֶת צַוִּי!

וְהוּא שֶׁחָגַג נִצְחוֹנוֹ הַמְשַׁגֵּעַ… ''רְצַח'', הִתְחַנַּנְתִּי, ''רְצַח גַּם אוֹתִי'' –

עָנָנִי צְחוֹקוֹ בַּמֶּרְחָק מִתְבַּקֵּעַ

כְּהֵד הִתְנַפְּצוּת שֶׁל הָרִים נְמוֹטִים.

אָרוּר אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבִּפְרִי עֵץ הַדַּעַת

שִׁנְּכֶם נְעַצְתֶּם מִתּוֹךְ חֵשֶׁק זְלִילָה,

וּבְעֵץ הַחַיִּים לֹא הֵעֵזָּה לָגַעַת

הַיָּד הַמְּפֻתֵּית לְאַוָּה מַכְשִׁילָה.

אֵלֵךְ.

נָע וְנָד עִם הֵצֵל עַל פְּנֵי אֶרֶץ.

הַצֵּל יִשְׁתַּעְשֵׁעַ בְּצֶלֶם אָחִי,

בְּצֶלֶם הַמֵּת שֶׁגָּוַע לִפְנוֹת עֶרֶב,

בְּצֶלֶם הַמֵּת הַמְּשַׁבֵּשׁ אֶת אָרְחִי.

הוּא מֵת, הַנִּרְצָח.

גַּם אוֹתִי, הָרוֹצֵחַ,

הַמָּוֶת יַשִּׂיג בְּאַחַד הַיָּמִים.

הָרֶצַח רַק הוּא עוֹלָמוֹת יְתַעְתֵּעַ,

הַמָּוֶת יִחְיֶה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.