דָּלַל חֵיקִי,

שָׁדַי הַנְפוּלִים יוֹרְדִים עַד הַבִּרְכַיִם

כְזוּג נֹאדוֹת רֵיקִים.

נִיצוֹץ אַחֲרוֹן כָּבָה בְתוֹך אִישׁוֹן הָעַיִן

מִתַּחַת לְאָבָץ דָּהוּי שֶׁל שְׂעָרִי.

וְעוֹר בְּשָׂרִי נֶחְלַד בְּתַקְמְטֵי הַצֶּפֶד,

וּזְרוֹעוֹתַי גְּרוּמוֹת בְּנַרְתִּיקֵי הַקְּלָף.

שִׁנִּי הָאַחֲרוֹנָה מִפִּי הַמְעֻוָּת נֶחְשֶׁפֶת ־־

וְנָס לֵחִי, אָזַל מְקוֹר הָעֶרְגוֹנוֹת עֲדֵי כָּלָה.

מַה מְיֻתָּר הוּא לַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת

עַל שַׁעֲרֵי הַגַּן הַמְיֻתָּם!

הֵן מֵעֶבְרוֹ עוֹמְדִים עֲצֵי הָעֵּדֶן בַּשַּׁלֶּכֶת ־־

וּבִי כָּל חֵשֶׁק תַּם

לִקְטֹף הַפְּרִי מֵעֵץ הַדַּעַת,

כֵּי הוּא קָשֶׁה הַפְּרִי, תָּפֵל,

וּנְחַשׁ הַפִּתּוּיִים בִּלְשׁוֹנוֹ הַמְתַעְתַּעַת

נִרְדַּם בְּמַחְבּוֹאֵי נָקִיִק אָפֵל.

עֵץ הַחַיִּים עוֹמֵד עָגוּם, שְׁמוּט פֹּארוֹתָיו,

וְהוּא אָפוֹר עַד בְּחִילָה, עַד גֹּעַל.

אָדָם! כָּמוֹנִי, הַבָּלָה, תָּשׁוּשׁ אַתָּה.

אַתָּה קָרוֹב, אַתָּה כֹּה זָר,

וְלֹא אֶשְׁלַח יָדִי בְּךָ לִנְגֹּעַ.

בָּנַי הָלְכוּ לִרְעוֹת, לִבְנוֹת, לִזְרֹעַ.

נָתִיב אֶחָד נִשְׁאַר,

וְהוּא קָצָר,

לְכַף רַגְלִי הַמּוֹעֲדָה וְהַכּוֹאֶבֶת ־־

אֶל בְּנִי, אֶל הֶבֶל.