מַה טּוֹב הָאוֹר לֶעָיִּן!

אַךְ הוּא גוֹוֵעַ וּפוֹחֵת.

הִגַעְתִּי עַד הֲלֹם,

עַד קְצוֹת הַחוּג בְּפַאֲתֵי שָׁמַיִם,

הַנְּמוֹגִים עַל מֵי תְהוֹם.

עָיַפְתִּי מִטְּבִילוֹת הַשֶּׁמֶשׁ עֶרֶב־עֶרֶב,

מֵרֶטֶט כּוֹכָבִים וְסַהַר מְפַחֵד,

עָיַפְתִּי מִצְּלָלִים,

מֵרוּחַ זוֹעֲפָה־סוֹעֶרֶת,

כָּעֵץ אֲנִי יָבֵשׁ וְכֹחוֹתַי כָלִים.

צֶאֶצָאַי פֻּזְרוּ בָּהָר וּבַמִּישׁוֹר,

מִי בְּכַרְמוֹ וּמִי בַּחֲרִישׁוֹ,

מִי בִּיתֵדוֹ וּמִי בְּפַטִּישׁוֹ ־־

וְרַק אֲנַחְנוּ פֹּה, חַוָּה,

דַּלּוֹנוּ מֵאוֹנִים, מִמַּעֲשֶׂה, מִזֶּרַע,

זָקַנּוּ מֵאַוָּה,

כָּשַׁלְנוּ בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ.

כָּבְדוּ רַגְלַי.

חַוָּה, יָדֵךְ הָבִי לִי, אַחֲלַי;

יַחְדָּו כְּזוּג שֶׁל צְנוֹבָרִים נִפֹּל ־־

נִגְלֹשׁ אֱלֵי שְׁאוֹל.