מֶרְחַב אֵין־קֵץ כּוֹרֵעַ דֹּם;

הַנֶצַח מְשֻׁקָּע בְּדִמְמַת הַפֶּלֶא.

אֲנִי אַשְׁקִיף תָּמִיד בְּרַחֲמַי עַל סְדוֹם,

אֻבְּנוּ עַל שְׁמוּרוֹתַי דִמְעוֹת הַמֶּלַח.

שָׁרָב מַתִּיךְ בְּדִילָיו הזֵּידוֹנִים,

וּמִתְאַבֵּךְ מֵעֵמֶק הַגָּפְרִית הָרֵיחַ.

הַשֶּׁמֶשׁ מְשַׁלְחָה בִּי כִּידוֹנִים,

חִצָּיו יוֹרֶה בִּי הַיָּרֵחַ.

וּבְשַׂר גְּבִישַׁי עִקֵּשׁ,

וּמַבָּטִי נִמְלָח.

וְכָךְ אֲנִי לָעַד עוֹמֶדֶת.

אַשְׁקִיף תָּמִיד עַל סְדוֹם

וְלֹא אֶסְלַח

לֵאלֹהֵי הַקֶּדֶם.