הִנֵּה הִשְקֵיתִי אֶת הַנַּעַר,

הִנֵּה שָׁבַרְתִּי אֶת צְמָאִי ־־

עַתָּה בִּבְאֵר הַמַיִם

אַבִּיט כְּמוֹ בִּרְאִי.

פָּנַי בָּרְחוּ לַסֵּתֶר

וּבְרַק עֵינַים גָּז.

מִתּוֹךְ הַבְּאֵר הֵגִיחַ

מַרְאֶה אַחֵר.

מֵאָז.

עֵינַי שֶׁלָּהֲטוּ בְּחֵשֶׁק.

כִּי הוּא,

אֵלַי הוּא בָּא.

חִבּוּק אוֹנִים.

בְּשָׂרִי נִכְנַע בְּרֶטֶט

מִתַּחַת לְחָזוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי.

הַלֵיל הַהוּא.

הַלֵּיל בָּאֹהֶל.

מֵעֵבֶר לַפַּרְגוֹד ־־ שַׂרַי.

וְהוּא אִתִּי.

עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

הֶבְלוֹ הַחַם עַל פְּנֵי שַׁדַּי.

וְלֹא פָּסַק מִלְּחשׁ:

"הָגָר, הָגָר.

נִשְׁכַּב עַד בּוֹשׁ.

נִשְׁכַּב עַד כִּי תַזְרִיעִי

וְלִי תֵלְדִי זָכָר''.

אָרֹךְ הָיָה הַלַּיְלָה,

הַלֵּיל הָיָה קָצָר.

וְאֵשׁ חַדָּה הִלְּכָה בִּי

מֵאָז כָּל הַיָּמִים.

וּמִדֵּי לֵיל צִפְּתָה לוֹ

שַׁלְהֶבֶת הַדָּמִים.

מַרְאוֹת שֶׁנִּרְדְּמוּ וְגָזוּ ־־ ־־ ־־

וְשׁוּב רְאִי עַל פְּנֵי הַבְּאֵר;

עֵינַי שֶׁעָשְׁשוּ מִכַּעַס

וּפִי אֲשֶׁר נִקְפַּץ,

אַחֵר.

הַלֵיל הַהוּא שֶׁבּוֹ אֻכַּלְתִּי

מֵאֲחוֹרַי נִקְבַּר.

קוּם, בְּנִי,

מַלֵּא הַחֵמֶת,

אָרֹךְ הוּא הַמִּדְבָּר.