אָז פָּרַץ יִצְחַק בְּטַעֲנָה חַדָּה

(כִּי נִקְרְעָה פִּתְאֹם עֵינוֹ נִבְהֶלֶת,

רָאָה לְמִי הָאֵשׁ מְיֻעָדָה

וּלְצַוָּארוֹ שֶׁל מִי הַמַּאֲכֶלֶת.

שׁוֹתֶתֶת אֲרַשְׁתּוֹ זִרְמֵי יָגוֹן מְרִי,

וְהַמַּבָּט כֹּה לַח מבַּעַד מָסַכֵּי הַצַּעַר):

"הִנֵּה עָלִיתִי עַד הֲלֹם, בְּמַעֲלֵה הָרִים

כָּבַשְׁתִּי שְׁבִיל בְּרַהַט־צַעַד ־־

וְכָאן סוֹגֵד כָּל הָעוֹלָם

לִפְנֵי שָׂטָן בְּשַׁלְהַבְתּוֹ נוֹפֵחַ;

אֲנִי הַמְיֻעָד כָּאן לְעוֹלָה

עַל הַר הַמוֹרִיָּה, הַמִזְבֵּחַ?

אֲנִי עָקוּד כָּאן לְקָּרְבָּן

לְכַפָּרַת תֵּבֵל סוֹרַחַת,

אֲשֶׁר הִגִּיעָה עַד חָרְבָּה,

וּמֵעַצְמָה אֶל פִּגּוּלֵי יֵינָהּ בּורַחַת?"

וְהַחֲמוֹר לוֹחֵךְ הָעֵשֶׂב בָּאֲפֵָר,

וְאַבְרָהָם הֵסֵב פָּנָיו בְּבֹשֶׁת.

מְחוֹג הַזְּמַן בִּשְׂרִיטָתוֹ קָפָא,

תֵּבֵל טָבְלָה פִּתְאֹם בְּחֹשֶׁךְ.

אוּלַי הַמַאֲכֶלֶת בִּבְרָקָהּ

בַּחֹשֶׁךְ הַמַדְמִיעַ מְהַבְהֶבֶת,

אַךְ לֹא תוּנַף עַל הָעוֹלָה, עַל הָרַכָּה,

כּי יָד שֶׁל מַעְלָה מְעַכֶּבֶת?

עַל סַף הַחִדָּלוֹן וְהַהֱיוֹת

אַבְנֵי גָזִית שֶׁל הַמִזְבֵּחַ.

טוֹעֵן יִצְחַק בְּזוּג עֵינַיִם שֵׂיִיּוֹת

וּמַבָּטוֹ עוֹלָם פּוֹלֵחַ.