הַלַּיְלָה עָטוּי בִּכְחוֹל הַסַּדִין,

מִגְדַּל הַשְּׁמִירָה לוֹ טוֹטֶפֶת.

מֵעֵבֶר לְדֶלֶת הַתָּא צְעָדִים ־־

מַגָּף מְסֻמָּר עַל מַרְצֶפֶת.

שַׁעַר חוֹרֵק בְּמֶרְחַק מִסְדְּרוֹן ־־

סוֹרַג הַבַּרְזֶל יִפָּתֵחַ.

בּוֹהֶה כָּל אַסִּיר מֵעַל קְשִׁי הַמִּזְרוֹן,

רֹאשׁוֹ אֶל אֵין־יֶדַע מוֹתֵחַ.

וְשֵׁם שֶׁפִּלַּח הַדְּמָמָה הַקְּרוּשָׁה

תָּלוּי בֶּחָלָל כְּעֵין חֶרֶב.

מִעֹמֶק נִשְׁמָע קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה,

נִכְנַעַת כּוֹשֶׁלֶת הַבֶּרֶךְ.

וּמִישֶׁהוּ פֶּתַע פּוֹעֶה כְּתִינוֹק

וְנָד לַמּוּבָל אֶל הַדֶּלֶת:

כֵּיצַד יַחֲזֹר מֵאֲפֵל הַצִּינוֹק,

מֵעֵין הַחוֹקֵר הַמְנֻוֶּלֶת?

חוֹרֵק הַבְּרִיחַ.

מַגַּף מְסֻמָּר.

מוּבָל הָאַסִּיר שְׁתוּם־הָעַיִן.

נִבָּט הַסִּפּוּן מְפֻיָּח־מְקֻמָּר,

מַפְלִיץ כְּבִימֵי הַבֵּינַיִם.

וּכְחוֹל חַשְׁמַנִּים אֲדֻמֵּי הַכּוֹכָב,

מָהוּל בִּנְסָכִים וּבִקְטֹרֶת,

מַכְנִיעַ הַכֹּל בַּזָּדוֹן הַמְטֹרָף,

הוֹפֵךְ כָּל חָסֹן לִנְעֹרֶת.

וְרֵיחַ הַטַּחַב הַמַּר נִגָּר דֹּם.

קָרוּשׁ בְּאֵימָה זֶה הַלַיִּל.

עוֹלָם נִעַרְטֵל בְּפֻלְחַן הַגַרְדֹּם ־־

אָדָם!

אַתָּה שַׁל נַעֲלַיִם!