כָּל מַרְאֶה וּמַרְאֶה בְּצִבְעוֹ הַטָּרִי

צִבְעוֹ הַצּוֹבֵט עַד לְדֶמַע:

אַרְגָּמָן מִזְדַּלּף עַל תִּלֵּי הַקְבָרִים,

עַל עַרְבַת הַשְׁלָגִים הַנִּרְדֶּמֶת.

חֲמִילַת הַמּוֹכִין,

וְרַגְלַיִם צָבוֹת.

וְקִפְאוֹן הַשְׁקִיעָה הָרוֹעֶצֶת.

וְיָרֵחַ עֲנָק עַל רְקִיעַ צָפוֹן

שֶׁמֵּעַל הַטַּיְגָה עַד אֵין קֵצֶה.

וְאֶנְקַת גּלְמִידוּת, הָעֶלְתָה לְעוֹלָה,

וְחִרְחוּר מְמֻשָּׁךְ.

שְׁתִיקַת־פֶּתַע…

“וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם”,

כְּדִבְרֵי אֲחוֹתִי אֲשֶׁר מֵתָה.