יוֹנַי שֶׁלִי, יוֹנֵי הַלַּיִל,

אִלְמוֹת מֶרְחָף, רַכּוֹת הַהֶגֶה,

עִם בֹּקֶר מּוּטָלוֹת אַתֶּן קְצוּצוֹת כְּנָפָיִם,

עֵינְכֶן הַמְיֻתָּמָה קִינָה זוֹלֶגֶת.

לֹא לְהַמְרִיא בְּזֹךְ הָרַחַף

וְלֹא בִּצְחוֹר חֵרוּת הַמֶּרְחָבִים לִבְלֹעַ –

עַכְשָֹו נְדוּנוֹתֶן לְגֵיאָיוֹת שֶׁל טַחַב,

לְצֵל הַחוֹחַ.

וְדָם אֶת נוֹצַתְכֶן הַנִּפְחָדָה צוֹבֵעַ

בְּמִכְחוֹל הַפֶּרֶא.

וְכֶלֶב-יוֹם עַל מִשְׁבַּתְּכֶן בִּצְרִידוּתוֹ נוֹבֵחַ

וְשָׂשׂ אֱלֵי הַטֶּרֶף.