הַשִּׁיר אֲשֶׁר הוּשָׁר לְאָדָם אֶחָד,

רַק לוֹ בִּלְבַד.

שָׁמוּר הוּא בֵּין קִפְלֵי חָלָל,

לָחוּץ בֵּין חֲגָוִים

וּמְצַפֶּה עַד בּוֹשׁ.

שָׁנִים נָפְלוּ חָלָל.

בְּחוֹל הַזְּמַן אָבְדוּ עִקְּבוֹת קַוִּים.

בִּסְבַךְ לֵילוֹת נִטַּשְׁטְשוּ כָּל הַתָּוִים –

וּנְשִׁימַת הַשִּׁיר הַלָּז תּוֹעָה עֲדַיִן.

וּפַעַם גַּם רֵיחָהּ יִזַּל.

כְּבִנְגִיעַת זַלְזַל,

עַל שְׂפַת מְרַאשׁוֹתַיִם