מֶרְחַב אֵין-קֵץ כּוֹרֵעַ דֹּם;

הַנֶּצַח מְשֻׁקָּע בִּדִמְמַת הַפֶּלֶא.

אֲנִי אַשְׁקִיף תָּמִיד בְּרַחֲמַי עַל סְדוֹם

אֻבְּנוּ עַל שְׁמוּרוֹתַי דִּמְעוֹת הַמֶּלַח.

שָׁרַב מַתִּיךְ בְּדִילָיו הַזֵּידֹונִים,

וּמִתְאַבֵּךְ מֵעֵמֶק הַגָּפְרִית הָרֵיחַ.

הַשֶּׁמֶשׁ מְשָׁלְּחָה בִּי כִּידוֹנִים,

חִצָיו יוֹרֶה בִּי הַיָּרֵחַ.

וּבְשַׁר גְּבִישַׁי עִקּשׁ,

וּמַבָּטִי נִמְלָח.

וְכָךְ אֲנִי לָעַד עוֹמֶדֶת,

אַשְׁקִיף תָּמִיד עַל סְדוֹם

וְלֹא אֶסְלַח

לֵאֵלֹהֵי הַקֶּדֶם.