הִנֵּה הִשְׁקֵיתִי אֶת הַנַּעַר,

הִנֵּה שָׁבַרְתִּי אֶת צְמָאִי –

עַתָּה בִּבְאֵר הַמַּיִם

אַבִּיט כְּמוֹ בִּרְאִי.

פָּנַי בָּרְחוּ לַסֵּתֶר

וּבְרַק עֵינַיִם גָּז.

מִתּוֹךְ הַבְּאֵר הֵגִיחַ

מַרְאֶה אַחֵר.

מֵאָז

עֵינַי שֶׁלָהֲטוּ בְּחֶשֶׁק,

כִּי הוּא,

אֵלַי הוּא בָּא,

חִבּוּק אוֹנִים,

בְּשָׂרִי נִכְנַע בְּרֶטֶט

מִתָּחַת לְחָזוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי.

הַלֵּיִל הַהוּא.

הַלֵּיל בָּאֹהֶל.

מֵעֵבֶר לַפַּרגּוֹד – שָׂרַי.

וְהוּא אִתִּי.

עַד אוֹר הַבֹּקֶר,

הֶבְלוֹ הַחַם עַל פְּנֵי שָׁדַי.

וְלֹא פָּסַק מִלְּחֹשׁ:

"הָגָר, הָגָר.

נִשְׁכַּב עַד בּוֹשׁ,

נִשְׁכַּב עַד תַזְרִיעִי

וְלִי תֵלְדִי זָכָר".

אָרֹך הָיָה הַלַּיְלָה,

הַלֵּיל הָיָה קָצַר.

וְאֵשׁ חַדָּה הִלְּכָה בִּי

מֵאָז כָּל הַיָּמִים

וּמִדֵּי לֵיל צִפְּתָה לוֹ

שַׁלְהֶבֶת הַדָּמִים.

מַרְאוֹת שֶׁנִּרְדְּמוּ וְגָזוּ – – –

וְשׁוּב רְאִי עַל פְּנֵי הַבְּאֵר:

עֵינַי שֶׁעָשְׁשׁוּ מִכַּעַס

וּפִי אֲשֶׁר נִקְּפַּץ.

אַחֵר.

הַלֵּיל הַהוּא שֶׁבּוֹ אֻכָּלְתִּי

מֵאֲחוֹרַי נִקְבַּר.

קוּם בְּנִי,

מַלֵּא הַחֵמֶת.

אָרֹך הוּא הַמִּדְבָּר.