יְפִי הַטֶּבַע!

אוֹתְךָ קָבְרוּ בְּמִזְבְּלוֹת שִׂפְתֵי חֻלִּין,

וְקִיקָלְוֹן הָייתָ בְּעֵינֵי כָּל מְרוֹחַ נֶפֶשׁ,

כָּל שֶׁלִּבּוֹ טָפַשׁ וְנֶאֱטָם לְקוֹל וָצֶבַע.

כָּל מְטַפֵּס וּמִתְנוֹעֵעַ בַּלוּלִים

שֶׁל עִלֶּג נִיב אֶל הֲבָרָה נִסְחֶפֶת

בְּזַרְזִיפֵי הַסְּחִי הַמִּלוּלִי,

כָּל מִתּיָמֵר בְּנִאוּפֵי הַמִּכְחוֹל וְהַנּוֹצָה

שֶׁל יֵשׁוּתוֹ הַנַּנָּסִית וְהָגִּבֶּנֵת

וְמְאַיֵּן אֶת הֱיוֹתְךָ הַמְגֻוֶּנֶת

בְּסוֹד קִבְעָהּ וּפְתַלְתֻּלֵי גִּמְחָה.

כָּל שֶׁנוֹשֶׁה מִדַּעַת

וּמִתְבַּיֵּש לָשֵׂאת שִׁמְךָ.

אֲבָל אַתָּה שׁוֹפֵעַ כְּמִקֶּדֶם.

יוֹם-יוֹם חָדָשׁ כְּמִּלִּפְנֵי אַלְפֵי דוֹרוֹת!

הִנֵּה בְּמַחֲשַׁך עַרְלֵי חוּשִׁים

זִיק-תֹּם, הִתְעוֹרֵר מֵרֶדֶם –

וְעַיִן הָפְנְתָה אֶל מִשְׂחֲקֵי אוֹרוֹת

וְאֹזֶן הֻטְּתָה לִקְשִׁיב

וּפֶה מִלְמֵל מִזְמוֹר שֶׁל שֶׁבַח

אַתָּה נָדִיב, יְפִי הַטֶּבַע,

וְנִצְחֲךָ סַלְחָן וְלַטְּפָנִי

וְטַעַמְךָ עוֹמֵד כְּפַת הַלֶּחֶם

וּבִרִבּוֹאוֹת פָּנִים

אַתָּה מַּפְלִיא בְּחִדוּשֶׁיךָ!