אֵלִי,

לַמְּדֵני הַגְּדוֹלָה בָּאֳמָנֻיּוֹת –

לַמְּדֵנִי לִחְיוֹת.

לִשְׁבּרֹ אֶת כָּל הַכֵּלִים

וּלְהַתְחִיל מֵרְאשִׁית,

אֶת שָׂדִי לְזַבֶּל בַּעֲפָר טָעֻיוֹת,

בֵּין רִגְבֵי הָאֲפֵל לְהַצְנִיעַ זַרְעִי.

וְעִם בֹּקֶר

לִמְחוֹת אֶת רִשְׁתוֹת הַחֲלוֹם,

לִנְטֹש בְּקַלּוּת אֶת כָּרִי.

לָקוּם אֶל פַּשְׁטוּת הַיּוֹם,

לִצְעֹד בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

עַד פִּי הַתְּהוֹם.