בְּמָקְבִּיל

נְתִיבָה לְיַד נְתִיבָה

נִגְרְרוּ הַשְּׁנַיִם.

הָלוֹךְ הָלַךְ רֹאשָׁהּ, רֹאש הַנְּחֹשֶׁת,

אַחַר תְּכוֹל הָעֵינַיִם.

צָעוֹד צָעַד הַהוּא בִּגְנֵבָה

בְּמַבָּט שֶׁל חוֹרֵי הַחֹשֶׁךְ,

בְּהִדּוּק הַשִּׁנַיִם –

הָחַלָּף מִרַקֵּד בֵּין שִׁלְדֵי אֶצְבָּעוֹת לְלֹא צִפָּרְנַיִם –

גָּבַר חִיוּכָה. שַׂחֲקוּק אֱמוּנָה מְלַבְלֵב,

הַכֹּל עוֹד לֹא תַם.

הִתְעַכֵּב הַלָּה בִּמְבוּכָה,

הַלַּהַב הוּעַם.

וְגֶבַע, נִקְטְעָה נְתִיבָה שֶׁל הַלָּה

וּנְתִיבָתָהּ שֶׁלָהּ עוֹקֶפֶת

כְּמֵאָז בְּרֶגֶל קַלָה.

וְאַחַר

הַלָּה בָּא פִּתְאֹם מִפָּנִים.

תְּכוֹל הָעֵינַיִם מִתַּחַת לְרֹאשׁ הַנְחֹשׁת

הִצִיץ לֹא-צָפוּי אֶל חוֹרֵי הַחֹשֶׁךְ

וְטָבַע.

הֶבְהֵק הַחַלָּף לַעֲרֹף –

הַיּוֹם שֶׁבָּא לַעֲרֹב

כָּבָה.