אָחִי שִׁבֵּר כָּל הַכֵּלִים

רָמַס אֶת הַמְּכַתּוֹת בְּזַעַם

גַּם הַיַּלְדָה שִׁבְּרָה צַעֲצוּעַ

הִיא לֹא בּוֹכָה עָלָיו

עַל הָאוֹלִימְפּוּס שׁוֹכְנִים הָאֵלִים

כָּךְ סֻפַּר לָנוּ פַּעַם –

מִי גָנַב אֶת נִצְחָם הַפָּצוּעַ

מִקּוֹצִים שֶׁבִּשְׁבִיל-הֶחָלָב?

מִזְמוֹר לְדָוִד –

לֹא קִינָה כְּפִי שֶׁנִּדְרֶשֶׁת.

הַלְוָיַת אֶבְיוֹנִים שֶׁל כָּל הָיֹה-הָיָה

וּתְחִי הַצְּרִימָה

נְבָרֵךְ עַל מָאן דְּעָבֵד

נִתְהֶה עַל שׁוֹרָה חֵרֶשֶׁת

נַאֲמִין כִּי תִחְיֶה זוֹ שֶׁחָיְתָה וְחַיָּה

וְאַח לֹא רִמָּה

כַּאֲשֶׁר שִׁבֵּר הַכֵּלִים

אֲנִי אֶשְׁמֹר עַל כּוֹסִיתִי