גַלִּים הִתְנַפְּצוּ אֶל צוּרִים,

אָחוֹרָה נָסוֹגוּ בְּגַעַשׁ,

לָאָרֶץ עֵצִים שָׁחֲחוּ,

הִשִּׁירוּ עָלִים אָז בָּרַעַשׁ.

כִּי רוּחַ חֶשְׁוָן הִשְׁתּוֹלֵל,

דִּבְלֵל רַעֲמוֹת מִשְׁבָּרִים,

מָחַץ אֶת פַּרְעוֹת אַלּוֹנִים,

רִדֵּף אָז עָבִים וּנְשָׁרִים.

חָגְגָה הַסִּירָה בֵּין גַּלִּים,

אַךְ גַּם לִבּוֹתֵינוּ אָז חָגוּ,

כְּאִלּוּ רוּחוֹת כָּל יַמִּים

מִכָּל גִּיד-דָּמֵנוּ שָׁאָגוּ.

מִשַּׂעֲרוֹתַיִךְ פְּרוּעוֹת

כְּאִלּוּ נִתְּזוּ רְשָׁפִים,

שָׁלַחַתְּ לַיָּם אַתְּ זְרוֹעוֹת,

נָשָׂאת אֶת קוֹלֵךְ לַשְּׁחָפִים.

אַתְּ לִי בַּת-גַּלִּים אָז הָיִית,

עֲלֵי צַוָּארֵךְ כִּי נִכְרַכְתִּי,

וּמִן הַתְּהוֹם בַּסְּעָרָה

אֵלַיִךְ בְּשַׁאַג הֵגַחְתִּי:

"מִי פֹּה מְחוֹלֵל סְעָרָה? —

יִצְרֵנוּ הֵן פֹּה מִשְׁתּוֹלֵל!

סְפִינוֹת פֹּה וְשָׁם נִטְרָפוֹת,

נְהִי פֹּה וּמְרִי שָׁם וִילֵל, —

וְאָנוּ שְׂמָחוֹת נְבַקֵּשׁ,

בְּסַעֲרַת-עֹז — כּוֹס-הָאשֶׁר,

וְכַמֶּרְקָחָה יִרְתְּחוּ

חַיֵּינוּ בְּזֶה יְלֵל-חשֶׁךְ…"

תרע"ט