אֵלַיִךְ בְּנַפְשִׁי אֵי-קוֹל קָרָא,

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלֵךְ בִּשְׁאוֹן דָּמַי, —

וָאֶעֱזֹב נָוִי וּבִסְעָרָה

אָז שַׂמְתִּי אֶל מִשְׁכַּן הוֹדֵךְ פְּעָמַי.

וּבְטֶרֶם לֹא אֵדַע אַיֵּה מְקוֹמֵךְ —

הוֹרְתָה לִי אֶת דַּרְכִּי תִּקְוַת-שָׁנִי,

וְחַשְׁתִּי, כִּי זֶה מַלְאָכֵךְ תּוֹמֵךְ

אֶת גּוֹרָלִי, גּוֹרַל נוֹדֵד עָנִי.

כִּי מִדְבָּרוֹת עָבַרְתִּי וְיַמִּים,

וַתְּהִי דְמוּתֵךְ תָּמִיד נֵר לִנְתִיבִי,

לָךְ שַׁרְתִּי מִזְמוֹרִים כָּל הַיָּמִים,

וְאֶת זַעַף הָרוּחוֹת הֵשֵׁךְ נִיבִי.

בְּפֶתַח מִקְדָּשִׁים עָמְדָה רַגְלִי, —

אַך תִּפְאַרְתָּם לֹא גָאֲלָה רוּחִי:

הֵן לֹא בֵּין עַמּוּדֵי שֵׁישָׁם חַג לִי,

לֹא שָׂם הַקֵּץ לְנַפְתּוּלֵי אָרְחִי.

וְהִנֵּה כִּי בָּאתִי עַד מִפְתַּן נָוֵךְ —

וְאוֹרוּ אָז עֵינַי מִזָּהֳרֵךְ:

בְּרוּכַת אֱלֹהַּ אַתְּ — וְהוּא צִוֵּךְ

עֲלֵי חַיַּי לִמְשׁוֹל בְּטָהֳרֵךְ.

לְפָנַי פֹּה שַׁעַר-רַחֲמִים נִפְתַּח,

וַיְסוֹבְבֵנִי חֶסֶד-אֱלֹהִים,

מַטֵּה-נְדוּדַי פִּתְאֹם צָץ וַיִּפְרַח,

וְשִׁיר-תְּחִיָּה אֶת לְבָבִי הִפְעִים.