סַלְסְלִינִי, סַלְסְלִינִי אֲחוֹתִי,

כַּעֲלֵה-הַפֶּרַח אֶל קַרְנֵי-הַחֶרֶס,

שְׂעָרִי עוֹרֵג אֱלֵי יָדַיִךְ חֶרֶשׁ,

סַלְסְלִינִי, סַלְסְלִינִי אֲחוֹתִי.

בָּאתִי מִן הָרְחוֹב. שָׁם רַעַשׁ גַּלְגִּלִּים…

הַחְבִּיאִינִי-נָא בִּדְמִי-חֵיקֵךְ, אָחוֹת,

נָא הָשִׁיבִי לִי אֶת שִׂמְחוֹתַי הַנִּדָּחוֹת —

בָּאתִי מִן הָרְחוֹב. שָׁם רַעַשׁ גַּלְגִּלִּים…

שִׂימִי אֶת לִבְנַת יָדֵךְ עַל שְׂעַר רֹאשִׁי,

וְלֹא אֶשְׁמַע כִּי אִם נִיבֵךְ בַּדּוּמִיָּה,

קוֹל נַפְשֵׁךְ אֶל מוּל נַפְשִׁי הַהוֹמִיָּה;

שִׂימִי אֶת לִבְנַת יָדֵךְ עַל שְׂעַר רֹאשִׁי.

טַל-אוֹרוֹת מִתּוֹךְ יָדַיִךְ יַעֲרֹף,

רַחֲמִים רַבִּים יִטְּפוּ עַל נִשְׁמָתִי,

כְּצִיץ-מִדְבָּר אָנֹכִי אֲחוֹתִי,

טַל-אוֹרוֹת מִתּוֹךְ יָדַיִךְ יַעֲרֹף.

סַלְסְלִינִי, סַלְסְלִינִי אֲחוֹתִי,

וְשָׁרוּ לִי יָדַיִךְ שִׁיר הָעֶרֶשׂ:

“נוּמָה, נוּמָה, שָׁם שָׁקַע הַחֶרֶס” —

סַלְסְלִינִי, סַלְסְלִינִי אֲחוֹתִי.