כֶּלֶב מְזֻהָם, מֻכֵּה-שְׁחִין,

בְּטַפְטֵף מִבֵּין שִׁנֵּי-סְתָו מִתְאַפֵּק

רִיר מַדְוֵי עוֹלָם,

עַל דַּרְכִּי נִקְרָה לִי.

רוּחַ תַּמְרוּרִים הִרְתִּית שְׂעָרוֹ,

וּזְנָבוֹ,

הַטָּעוּן צוֹאַת זְמַנִּים,

אֶל בֵּינוֹת רַגְלָיו הַמְצֹרָעוֹת נִדְחַק.

וְעֵינָיו —

הָהּ, עֵינָיו, אֲשֶׁר זָלְגוּ דִמְעוֹת-רָעָב

וּמֻגְלַת-תַּאֲוָה,

בְּעֵינַי נִנְעָצוּ —

וְנֶחְשְׂפָה לְפֶתַע לִי נַפְשִׁי!

מֵעֵינָיו נַפְשִׁי הִתְחַנְנָה

אֶל חֲלַל הָרוֹם הָרֵיק:

חַדְּשֵׁנִי, הָעֶלְיוֹן,

אֲנִי — אַתָּה, צוּר מַחֲצַבְתִּי,

וְצַלְמְךָ אָנֹכִי!

חַדְּשֵׁנִי-נָא, עֶלְיוֹן

דַּיֵּנִי בֵּין עַנְוֵי-עוֹלָם הֱיוֹת,

מְחוֹלְלֵי הַמַּכְאוֹבִים,

אֲשֶׁר הָאָרֶץ לֹא לָהֶם נִתְּנָה,

וְחֶלְקָם —

דְּרָכִים מְפֻזָּרוֹת

אֶל אַרְבַּע רוּחוֹת"…

כֶּלֶב מְזֻהָם, מֻכֵּה-שְׁחִין!

מֵעֵינָיו לִי יִבְּבָה נַפְשִׁי,

בְּטַפְטֵף מִבֵּין שִׁנֵּי סְתָו מִתְאַפֵּק

רִיר מַדְוֵי עוֹלָם.

תרפ"ח