כֶּלֶב מְזֻהָם, מֻכֵּה-שְׁחִין,
בְּטַפְטֵף מִבֵּין שִׁנֵּי-סְתָו מִתְאַפֵּק
רִיר מַדְוֵי עוֹלָם,
עַל דַּרְכִּי נִקְרָה לִי.
רוּחַ תַּמְרוּרִים הִרְתִּית שְׂעָרוֹ,
וּזְנָבוֹ,
הַטָּעוּן צוֹאַת זְמַנִּים,
אֶל בֵּינוֹת רַגְלָיו הַמְצֹרָעוֹת נִדְחַק.
וְעֵינָיו —
הָהּ, עֵינָיו, אֲשֶׁר זָלְגוּ דִמְעוֹת-רָעָב
וּמֻגְלַת-תַּאֲוָה,
בְּעֵינַי נִנְעָצוּ —
וְנֶחְשְׂפָה לְפֶתַע לִי נַפְשִׁי!
מֵעֵינָיו נַפְשִׁי הִתְחַנְנָה
אֶל חֲלַל הָרוֹם הָרֵיק:
חַדְּשֵׁנִי, הָעֶלְיוֹן,
אֲנִי — אַתָּה, צוּר מַחֲצַבְתִּי,
וְצַלְמְךָ אָנֹכִי!
חַדְּשֵׁנִי-נָא, עֶלְיוֹן
דַּיֵּנִי בֵּין עַנְוֵי-עוֹלָם הֱיוֹת,
מְחוֹלְלֵי הַמַּכְאוֹבִים,
אֲשֶׁר הָאָרֶץ לֹא לָהֶם נִתְּנָה,
וְחֶלְקָם —
דְּרָכִים מְפֻזָּרוֹת
אֶל אַרְבַּע רוּחוֹת"…
כֶּלֶב מְזֻהָם, מֻכֵּה-שְׁחִין!
מֵעֵינָיו לִי יִבְּבָה נַפְשִׁי,
בְּטַפְטֵף מִבֵּין שִׁנֵּי סְתָו מִתְאַפֵּק
רִיר מַדְוֵי עוֹלָם.
תרפ"ח