צוֹהֲלִים פְּרָגִים בַּבָּר. הֲלֹא הֵם רְנָנִים

אֲדֻמִּים בְּפַז-שְׁדֵמָה, בְּרוּכֵי אוֹרָה וָטָל,

בִּלְשׁוֹנוֹת-אַרְגְּוָן יָרִיעוּ אֶל מוּל תְּכֵלֶת-עָל,

הֵם לִבּוֹת מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, הָעוֹטֶה שָׁנִים.

אֶעֱבוֹר בֵּין הַפְּרָגִים, יְהוּדִי חִוֵּר-פָּנִים,

וְחִידָה לִי, מַה שִּׂיחַת הָאֲדָמָה וְכָל

אֲשֶׁר בְּחֵיקָהּ יָשִׁיר…לִבִּי, הָהּ, מִי זֶה מָל

וְלֹא אָבִין, אֱנוֹשׁ, מַה שִּׁיר בּוּל בַּגְּוָנִים?

הָהּ, לוּ לְרֶגַע אֶת מַשָּׂא הָעִדָּנִים

אֲנַעֵר מֵעַל גַּבִּי, כִּי בָּאתִי עַד הֲלוֹם,

לַעֲבוֹר בֵּין הַפְּרָגִים, הָרְוּיֵי זָנִים —

וּמָלְאוּ עוֹרְקֵי שָׂשׂוֹן וְלָבְשָׁה הַנֶּפֶשׁ תֹּם.

נָא הָבוּ לִי בְּכוֹס-פָּרָג יֵין-הָרְנָנִים,

לוּ גַם אִתּוֹ אֶבּוֹל בְּפוּחַ יוֹם!

תרפ"ז