אָנָּא, אֱלֹהַּ, אַל-נָא תְּיַסְּרֵנִי

עַל הָאשֶׁר שַׂמְתָּ עַל זְרוֹעוֹתַי;

כְּאֵגֶל-מַיִם עַל בְּלִימָה שָׂאֵנִי,

וּשְׁפוֹךְ אוֹרְךָ עַל יְמוֹתַי.

אֵלֶיךְ הֶעְפַּלְתִּי בְּמַעְגְּלֵי הַצַּעַר,

וְרִטְטָה בְּיָדִי הַכּוֹס,

שָׁאַבְתִּי בָּהּ הַחֲלוֹם מֵעֵין הַסַּהַר —

וַתִּפּוֹל לָאָרֶץ, וַיִּרְסוֹס

עַל פְּנֵי חַיַּי רְסִיס הַקֻּבַּעַת, —

וְהֻכְּתָה נַפְשִׁי בְּתִמָּהוֹן.

וּלְפֶתַע — אַהֲבָתְךָ עָלַי נוֹגַהַת

כְּיוּבַל מַיִם בַּיְשִׁימוֹן…

הָהּ, כַּמָּה, אֱלֹהַּי, גָּדוֹל הָאשֶׁר,

שַׂמְתָּ עַל לֵאוֹת זְרוֹעוֹתַי!

אֲבָל אִירָא, שֶׁלֹּא יָבֹא הַחשֶׁךְ,

כְּמוּסַר שַׁדַּי עַל יְמוֹתַי.

וָאֶתְפַּלֵּל לָךְ: אֱלֹהַּי, שָׂאֵנִי,

כַּפֶּר-נָא עַל שִׁגְגוֹת דָּמִי,

לָמָּה עַל חֲטָאַי תְּיַסְּרֵנִי,

אִם עָלַי הוֹפַעְתָּ עִם נְטוֹת יוֹמִי?..

תרצ"ו