וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה אֶתְנַעֵר

בְּבֶהָלָה מִסִּיּוּטִים קָשִׁים:

כַּפֶּצַע בְּלֵב הַחֶדֶר — אוֹר הַנֵּר,

וְהַקִּירוֹת כֹּה מוּזָרִים-מַחְשִׁים…

עֵינַי פְּקוּחוֹת כְּמוֹ עֵינֵי הַדָּג,

זֶה אַךְ נִמְשָׁה מִמַּעֲמַקֵּי מְצוּלָה,

וְאִם בַּקֶּרֶב כָּל יֵשִׁי יִצְעַק —

יַד-אַלְמוֹנִי אַכְזָר פִּי נָעֲלָה.

צְלָלִים, כְּמַחֲנֶה שֶׁל עַרְפָּדִים,

מִתְגּוֹדְדִים, מִתְמוֹדְדִים עָלָי,

וּכְמוֹ צִחְצוּחַ סַכִּינִים חַדִּים,

לִבִּי הַמִּתְכַּוֵּץ אוֹפֵף הַדְּוָי.

וּפֶתַע כְּאִלּוּ זוֹ שְׁתִיקַת פְּחָדִים,

כְּחַלּוֹן נִקְרַע בָּרוּחַ, נִבְקְעָה;

לְאָזְנַי הִגִּיעוּ עֲמוּמֵי הֵדִים,

וְאִתָּם רִנָּה מִמֶּרְחַקִּים בָּאָה.

שִׁירַת-הָאוֹן פּוֹרֶצֶת בַּחֲצוֹת,

שִׁירַת-חַיִּים אֵינָהּ פּוֹסְקָה לְעוֹלָם;

לַכּוֹכָבִים אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת

עִם בַּרְבּוּרֵי הַקֶּצֶף שָׁר הַיָּם.

כִּי אֶת תְּשׁוּאוֹת חַיָּיו עַל פְּנֵי גַּלָּיו,

אִם בִּגְבוּלוֹת נָתוּן הוּא, יְגַלְגֵּל:

יֵשׁ מִסִּבְלוֹת לֵבָב בְּנַפְתּוּלָיו

יֵשׁ בּוֹ מִטִּלְטוּלֵי לֵבָב אָפֵל —

וְהוּא שָׁר, אַף אִם אָפֵל מְאֹד הַתְּהוֹם,

וְאִם סְלָעִים קוֹדְרִים דַּרְכּוֹ גּוֹדְרִים:

הַשֶּׁמֶש תַּחֲנֶה עָלָיו בַּיּוֹם,

וְהַלְּבָנָה תָּפֵז מֵימָיו שְׁחוֹרִים.

אָז מִקּוּרֵי שְׂמָמִית-הַחֲלוֹמוֹת

נַפְשִׁי חָרְגָה אֶל זוֹ שִׁירַת אֵינְסוֹף;

לְאוֹתוֹ אֵיתָן, הָרָן מֵאַחֲרֵי חוֹמוֹת,

נִצְמְדָה הֲוָיָתִי כְּאֶל רֶמֶז טוֹב.

מִקֶּבֶר מִטָּתִי אָז אֶתְנַעֵר,

כִּי יִפְעֲמוּ בִּי פַּטִּישֵׁי חַיִּים;

בְּנֹנַהּ-חַג יַפְצִיעַ אוֹר הַנֵּר, —

וְהַקִּירוֹת אָז יִרְחֲקוּ תְּמֵהִים.

תרצ"ו