הַלֵּיל רוֹבֵץ עֲלֵי גַגּוֹת הַקֶּרֶת,

כְּמוֹ תִּנְשֶׁמֶת הַיְשִׁימוֹן —

מַה, תֵּל-אָבִיב, עִיר-יִשְׂרָאֵל זוֹהֶרֶת,

הֻכֵּית פִּתְאֹם בְּשִׁמָּמוֹן?!

יַפְצִיעוּ מְבֻיָּשִׁים וּבְאֵלֶם צַעַר

הַפַּנָּסִים בָּרְחוֹב הָרֵיק;

מְיֻתָּם נוֹדֵד אֵי-צֵל בַּשַּׁעַר,

וּכְאִלּוּ מִי שָׁם שֵׁן חוֹרֵק…

בְּכָל בַּיִת מִתְאַגְרֵף הַזַּעַם —

אַךְ מִתְאַפֵּק גָּרוֹן לִצְעוֹק.

וְאִם מִתְפַּקֵּעַ הֶחָזֶה מִנַּהַם —

אֶת הַחִלְחוּל בִּמְרִי יַחְנוֹק…

אַךְ יֵשׁ שֶׁבַּדְּמָמָה זוֹ הַנִּזְעֶמֶת

מֵעֵבֶר יָפוֹ יְנַסֵּר חֲמוֹר —

הוֹ, עַיִר-פֶּרֶא, עֲלֵי עִיר-הַחֶמֶד,

יְנַסֵּר קוֹלְךָ, אַךְ לֹא תַּעֲבוֹר!

אוֹי, תֵּל-אָבִיב, עַל הַגַּגּוֹת תִּנְשֶׁמֶת

נוֹשֶׁפֶת בְּזַעַף יְשִׁימוֹן, —

אַךְ אַתְּ — תָּמִיד עִיר-יִשְׂרָאֵל קוֹסֶמֶת,

וְנֶעֱלַסְתְּ מָחָר בְּרָב הָמוֹן.

תרצ"ז