פעם אחת יצא ר' שמעון וראה את העולם חָשֵׁך ואורו נפל ונסתם.
אמר לו ר' אלעזר:
– בֹא ונראה מה רֹצה הקדֹש ברוך הוא.
הלכו ומצאו מלאך אחד הדומה להר גדול, שהוציא מפיו שלשים להבות אש.
– אמר לו ר' שמעון:
– מה אתה רוצה לעשות?
אמר לו
אני רוצה להחריב את העולם, מפני שלא נמצאו שלשים זכאים בדור הזה.
אמר לו ר' שמעון:
– במְטו מינָך1 : לך אל הקדוש ברוך הוא וֶאֱמֹר לו: “בר יוחאי נמצא בעולם”.
הלך אותו המלאך אל הקדוש ברוך הוא ואמר לו:
– מָארֵי דעלמא2! גלוי לפניך מה שאמר לי בר יוחאי.
כששב המלאך ראה אותו ר' שמעון ואמר לו:
– אם לא תלך, אגזֹר עליך, שלא תעלה לשמים ותהיה במקום שעזא ועזאל נמצאים בו, וכשתעלה לפני הקדֹש ברוך הוא, אֱמֹר לו: ואם אין שלשים זכאים בעולם, יהיה די בעשרים. ואם אין עשרים, יהיו עשרה, ואם אין עשרה, יהיו שנים, שהם אני ובני. ואם אין שנים, הרי יש אחד ואני הוא.
באותה שעה יצא קול מן השמים ואמר:
– זכאי חלקך ר' שמעון, שהקדוש ברוך הוא גוזר למעלה ואתה מבטל למטה. עליך נאמר: “רצון יראיו יעשה”
(שם כט)