ר' שמעון היה יושב על פתח שער לוד. זקף עיניו וראה השמש מאירה ושלש פעמים נסתם האור ובשמש נראו כתמים שחרים וירקים. אמר לו לר' אלעזר בנו:
– בא אתי, בני, ונראה, שהרי ודאי נגזרה גזרה למעלה והקדוש ברוך הוא רוצה להודיעני, כי ודאי שלשים יום תלוי ועומד אותו הדבר שנגזר למעלה והקדוש ברוך הוא אינו עוֹשה אותו, עד שיודיעהו לצדיקים. הדא הוא דכתיב: “כי לא יעשה ה' אלהים דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים”1.
בלכתם נכנסו לכרם. ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח ומלַהֵט2 בעפר הארץ. הוריד ר' שמעון את ידו והניחה על ראש הנחש. נח הנחש. לחץ ר' שמעון את פיו וראה לשונו מתנועעה. אמר לו:
– נחש, נחש! לך וְאֱמֹר לאותו נחש3, שר' שמעון בן יוחאי נמצא בעולם.
הכניס ר' שמעון את הנחש לנֶקֶב4 אחד שבעפר. אמר:
– גוזר אני, שכשם שהנחש של מטה נכנס לנקב שבעפר, כן הנחש של מעלה יִכָּנס אל הנקב של התהום הגדול.
התחיל ר' שמעון מתפלל. עודנו מתפלל נשמע קול אחד קורא:
– גדולי הקוצרים5, הכנסו למקומותיכם! הקשרים של הבריונים6 אינם שורים בעולם, שהרי ר' שמעון בן יוחאי בטל אותם. זכאי אתה ר' שמעון, שמלכך חפץ ביקרך יותר מאשר ביקר כל בני העולם. במשה כתיב: “ויחל משה7” – משמעו שאחזה אותו פַּדוֹגְרא8 ואתה, ר' שמעון, גוזר והקדוש ברוך הוא מקַיֵם; הוא גוזר ואתה מבטל.
אדהכי9 ראה ר' שמעון, שהשמש האירה ואותו הכתם השחור עבר ובטל. אמר:
– ודאי שהעולם נתחזק.
(ויקרא טו)