ר' שמעון היה הולך לטבריא. פגע בו אליהו. אמר לו ר' שמעון:
– שלום עליך, מר! במה עוסק הקדוש ברוך הוא ברקיע?
אמר לו:
– בקרבנות הוא עוסק ואומר דברים חדשים בשמך. זכאי אתה, ואני באתי להקדים לך שלום, ודבר אחד אני רוצה לשאלך, ובישיבה של הרקיע שאלו זאת: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, והרי כתיב: “באתי לגני אחותי כלה וכו', אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי1”. – מי שאין בו אכילה ושתיה הוא אומר: אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי2?
אמר ר' שמעון:
– והקדוש ברוך הוא מה השיב להם?
אמר לו אליהו:
– אמר הקדוש ברוך הוא: “יאמר בר יוחאי”, ובאתי לשאול אותך.
אמר ר' שמעון:
– כמה גדולה חבתו של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל ומרֹב חבתו לה שִׁנה את מעשיו, ואף על גב שאין דרכו במאכל ומשתה, בגין חבתו לה אכל ושתה. הואיל שבא אליה עשה רצונה. כלה נכנסת לחֻפה ורוצה לאכֹל, אין מן הדין שיאכל חתנה אִתה, אף על גב, שאין דרכו לעשות כך? הדא הוא דכתיב: “באתי לגני אחותי כלה” – הואיל שבאתי אליה להכנס אִתּה לחֻפה “אכלתי יערי עם דבשי” וכו'.
אמר לו אליהו:
– רבי! חייך, דבר זה רצה הקדוש ברוך הוא לומר, ובכדי שלא להחזיק טובה לעצמו לפני כנסת ישראל, רצה שאתה תאמרהו. זכאי אתה בעולם, שאדוניך משתבח בך למעלה ועליך כתיב “צדיק מושל יראת אלהים3”.
(פנחס, רמא, רמב).