ר' שמעון ישב יום אחד אצל פתחי לוד ור' חיא היה אתו. פגע בו ינוקא אחד. אמר ר' שמעון:
– ודאי שהקדוש ברוך הוא מתעורר בעולם השתא. לימים מועטים תהיה מלחמה גדולה למלכי ארץ, שיִלָחמו אלו באלו. ודאי שבעוד שהם יתגרו אלו באלו, תהיה לישראל רוָחה.
אמר אותו ינוקא:
– הרי ביום זה התחילה התעוררות זו ודם רב נשפך היום בעולם.
אמר לו ר' חיא:
– מנא ליה2 להאי ינוקא?
אמר ר' שמעון:
– לפעמים נבואה נופלת לפיו של ינוקא והוא מתנבא יותר מנביא.
אמר אותו ינוקא:
– וכי תמיה היא בינוקא שיש לו נבואה? הרי מקרא מלא הוא, דכתיב "וכל בניך למודי ה' " – ודאי “למודי ה'” הם ונבואה יוצאה מהם, מה שאין כן לכל העולם, אלא לישראל בלבד, שבהם כתוב “וכל בניך למודי ה'” ובגין כך יוצאה הנבואה מהם.
בא ר' שמעון ונשקו. אמר:
– מימי לא שמעתי זאת עד עכשו.
(תרומה קסט. קע).