ר' פנחס היה יושב לפני ר' רחומאי על שפת ים כנרת. ור' רחומאי וזקן שבע ימים היה ועיניו קמו מראות. אמר לר' פנחס:
– שמעתי, שיוחאי חברנו מרגלית טובה יש לו ונסתכלתי באור שמרגלית זו מפיקה וראיתי שהוא כאור השמש בשעה שהיא יוצאת מִנַרתיקה1 והוא מאיר לכל העולם. ואור זה עומד משמים לארץ וכל העולם מאיר עד שיושב עתיק יומין, והוא יושב על כסאו כראוי. ואותו אור כלול כלו בביתך2. זכאי חלקך! קום, בני, לך אחרי המרגלית הזאת, המאירה לעולם, כי השעה עומדת לנו.
יצא ר' פנחס מאת ר' רחומאי וקם להכנס אל אחת הספינות, ששנח אנשים היו אצלה. ראה שתי צפרים, שהיו באות וטסות ממעל לים. קרא אליהן בקול ואמר:
– צפרים, צפרים, הטסות ממעל לים! הראיתן את המקום, שבו שוהה בן יוחאי?
המתין מעט ואמר:
– צפרים, צפרים! לֵכנה והבאתן לי תשובה על שאלתי.
פרחו הצפרים והלכו. נכנסו אל הים ונעלמו. עד שיצא מן הספינה באו הצפרים ובפיה של אחת מהן פִתקָא3 אחת ובה כתוב, שר' שמעון בן יוחאי יצא מן המערה, הוא ור' אלעזר בנו אתו. הלך אל ר' שמעון ומצא אותו שונה מאשר היה לפני שנכנס אל המערה וגופו מלא חלודים4, בכה אִתו ואמר:
– וי שראיתיך בכך!
אמר ר' שמעון בן יוחאי:
– זכאי חלקי שראיתיני בכך, שאלמלא ראיתיני בכך, לא הייתי בכך5.
(הקדמת ספר הזֹהר, יא).
-
מִנַרתּיקה – מן התיק שׁלה, מן התֵבה שׁהיא מושׂמה בה. ↩
-
ואותו אור כלול כלו בביתך – האור שׁורה כלו בבית ר‘ פנחס. המרגלית ואורה המאיר רמז לר’ שמעון בן יוחאי ותורתו, ובבית ר' פּנחס שׁלמד מר שׁמעון כלול האור הזה. ↩
-
פִתְקָא – אגרת קטנה. ↩
-
חלודים – פצעים, מכות טריות. – בימים שׁישׁב ר' שׁמעון במערה נעשׁה גופו מלא פצעים. ↩
-
לולא הייתי במערה וגופי היה כחושׁ ומלא פצעים, לא הייתי זוכה להיות מה שׁהנני. ↩