ר' אבא היה יושב ליד שער פתח לוד. ראה בר נש בא ויושב בְחוּר אחד שבתוך תֵל אדמה, והיה עיֵף

מדרכו ונרדם שם. אדהכי ראה נחש אחד, שהיה הולך אליו, יצא רֶגֶב¹ מן התֵל ונפל על הנחש והרג אותו. כשנֵעור אותו בר נש ראה כנגדו את הנחש מוטל מת. קם ויצא מן החור ואז נפלה האדמה שבחור לתוך העֹמק ואותו בר נש נצל ממות.

נגש אליו ר' אבא ואמר לו:

– אֱמור לי מה מעשיך, שהרי הקדוש ברוך הוא עשה לך שני נסים אלו ולא לחנם עשה אותם.

אמר לו אותו בר נש:

– כל ימי לא עשה לי שום בר נש בעולם רעה שלא נתפיסתי ומחלתי לו. ותו: אם לא יכולתי להתפַּיֵס אתו, לא עליתי על מטתי, עד שמחלתי לו ולכל מי שצִערני², ולא הייתי חושש כל היום לאותה רעה שעשה לי, ולא די לי זאת, אלא שמאותו יום ואילך השתדלתי לעשות לו טוב.

בכה ר' אבא ואמר:

– גדולים מעשיו של זה ממעשיו של יוסף, אשר מחל לאחיו, כי יוסף היה צריך לחֹס על אחיו, אבל זה מוחל לכל אדם. ראוי הוא זה, שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס על נס.

(מקץ רא).