ר' יוסי היה יושב ועוסק בתורה. בא אליו ר' אבא. אמר ר' יוסי:
– בעל ההלכה בא. –
קם לפניו ואחר כך ישבו ועסקו בתורה יחדו. כשישבו הגיע הלילה. ישבו ועסקו בתורה עד חצות הליל. נרדם ר' אבא, ור' יוסי היה יושב. ראה את ר' אבא ופניו אדמו מאד והוא חִיֵך1. ור' יוסי ראה אור גדול בבית ואמר:
– שמע מינה שהשכינה הכא.
השפיל את עיניו וישב שם, עד שעלה השחר ואור היה מאיר בבית. עד שזקף עיניו, ראה את אֹר הבֹקר והבית חָשך. נֵעור ר' אבא משנתו ופניו היו מאירים ועיניו מְחַיכות. אחז בו ר' יוסי.
אמר ר' אבא:
– אני יודע מה אתה רוצה. חַיֶיך! רזים עליונים ראיתי, ובשעה שבעל החוטם2 אחז בנשמתי, העלה אותה לאִדראות גדולות ועליונות וראיתי נשמותיהם של שאר הצדיקים, העולים שם והמלאך אמר להם: “זכאים אתם, צדיקים, שבגינכם אני נבנה בבנין הקדוש של השם היקר, בכדי להעלות את החיל העליון של המלך העליון”. וראיתי את התורה שלי, שהיתה מונחת שם תִלי תִלִים3 כמגדל גדול, ובגין כך שמחתי בחלקי וחִיְכו עליונים.
(זוהר חדש כא)