תנו רבנן: עשה הקדוש ברוך הוא גן עדן למטה בארץ והוא מכֻוָן1 כנגד כסא הכבוד ופרכת הקרח הנורא2.
ותאנא: מקום ידוע יש בגן עדן של מטה, אשר לא שלטה בו עין נביא לראות לא במחזה ולא במראה, ו“עדן” שמו, דכתיב “עין לא ראתה, אלהים זולתך”.
ואמר ר' שמעון: מאותו עדן שלמעלה נזון אותו הגן שלמטה הימנו ומתדשנים3 משם כל האילנות וכל היבולים וכל הצמחים שבגן.
ואמר ר' שמעון: שלש פעמים בכל יום מנטף אותו עדן של מעלה על הגן מכל הריחות הטובים וזָהֳרִים עליונים והנאות4 ומחמדים ומאותם הריחות והמחמדים וההנאות היורדים עליו נזון כל העולם.
ותאנא: אמר ר' שמעון: כשאמר הקדוש ברוך הוא “תדשא הארץ דשא”5, מיד הצמיחה הארץ כל יבולים וכל דשאים וכל אילנות שבגן עדן בתחלה, ואחר כך הצמיחה לכל העולם.
ואמר ר' יהודה: הארץ הצמיחה לכל העולם והקדוש ברוך הוא הצמיח לגן עדן. הדא הוא דכתיב “ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם”6.
אמר ר' שמעון: הארץ הצמיחה הכל והקדוש ברוך הוא בֵרר כל דמעלי7 מהם ושתלם בגן עדן, וממה שיורד מעדן כלם נזונים. הדא הוא דכתיב “ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אשר שם צפרים יקננו”8. מי הן צפרים? אלו הצדיקים, שהקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים של צפרים לעוף בהן למעלה בדעת וחכמה ולעלות לאותו המקום שגנז להם. שכתוב בו: "עין לא ראתה, אלהים זולתך, יעשה למחכה לו.
(זוהר חדש טו)