תאני: אמר שמעון:

השמש, לא עשה אותה הקדוש ברוך הוא, אלא לשַמש בני אדם תא חזי: בשלש מאות ותשעים מקומות של היִשוב שבארץ הולכת השמש ועולה ויורדת, ומדרגות ומעלות יש לה, והַינו דכתיב: “הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז”¹.

אמר רבי:

כבר שנינו ממאריהון דמתיבתי², שהעולם הוא גלגל³ ככַדור, וכשהשמש יוצאה ממזרח היא הולכת בעִגול, עד שהיא מגיעה למטה, וכדין נעשה לילה, ובאותה שעה היא הולכת ויורדת בגלגלים של מדרגות ידועות וסובבת את כל הארץ וישובה. וכשהיא יורדת ונעלמת מאתנו, חושך לנו ואור לכל אותם הדרים תחתינו, לפי הישוב ועגול הארץ, ואז היא יורדת ומַפרֶשת בין המים אשר תחת ים אוקינוס ובין המים ההולכים למעלה. והיא מַפרֶשת באמצע המים, בכדי לעכב את סילון⁴ המים היוצא מן הגיהינם, שלא יזיק לבני אדם, ועל כן היא נקראת בשם “שמש”, כי היא השַמָש של הכּל.

אמר ר' אלעזר:

אלמלא היתה השמש טובלת בים אוקינוס, היתה שורפת את כל העולם. היא יורדת תחת ארץ הישוב ונוגעת באותה מדרגה, הנקראת בלשון יון “קרביסא”, ומאותה מדרגה היא מתחלת לעלות למעלה, וקול הסבוב שלה והשירה שהיא אומרת בנסעה נשמע בכל הרקיעים, ולא היה אדם שומע אותו, מלבד משה, שהיה נאמן המלך. וכאשר היה יהושע צריך לשמש והיה שומע את קול הנגון שלה, לא יכול לסבול אותו. מה כתיב? – “ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דֹם!”⁵ – מאי “דֹם”? – דם⁶ מלאמר שירה, דם מקול הנגון שלך.

אמר ר' בא:

שש מאות וארבעים מסעות עושה השמש בין יום ולילה, כמנין “שמש”⁷ וסובבת את כל העולם סביב, בכדי לרַכֵּך ולחמם את הארץ ולדַשן עשבים ויבולים ולהצמיח פֵרות ואילנות.

(שם טז).