ר' אלעזר ור' יוסי היו משכימים והולכים בדרך. ראו כוכב אחד רץ מצד זה וכוכב אחר מצד זה. אמר ר' אלעזר:

השתא הגיע זמנם של כוכבי בוקר לשַבח לאדוניהם והם רצים מפני יראת אדוניהם ואימתו לשבח ולזמר לו. הדא הוא דכתיב: “ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים”¹, כי כלם משבחים אותו יחדו, ביחוד אחר.

פתח ואמר:

למנצח על אילת השחר מזמור לדוד² – “אילת השחר”, שבשעה שפני המזרח מאירים וחשכת הלילה פורשת והולכת, ממונה אחד יש בצד מזרח, שהוא מושך חוט של אור אחד מצד דרום, עד שהשמש באה ויוצאה ובוקעה בחלונות הרקיע ומאירה לעולם, ואותו חוט מבדיל את חשכת הלילה, אז באה אילת השחר ובא אור שחור להתחבר עם היום, ומאיר היום ואור היום כולל ושואב אל קרבו את אילת השחר, ועליה אמר דוד שירה: “למנצח על אילת השחר”. מאי אמר? “אלי אלי למה עזבתני?” – שהרי אילת השחר נעלמה ונשאבה באור היום והיא נעזבה.

(שמות י)