ר' אלעזר בן ר' שמעון הלך לראות את ר' יוסי בר שמעון בן לקוניא חמיו. כשהגיע סמוך לעיר, אמר לר' יהודה שהיה הולך עמו:

– הראית את הכוכבים המאירים האלה?

אמר לו:

רואה אני כוכבא דשביט זה. זה זמן רב אני מסתכל בו ומיָמַי לא אמר לי אדם עליו כלום.

אמר לו ר' אלעזר:

שני ענינים שמעתי עליו. האחד, שכל מה שקודשא בריך הוא עשה בין השמים והכוכבים והמזלות, יש בהם דעת ותבונה, וכלם עושים שליחותו של הקדוש ברוך הוא. ואותו כוכב שאמרת, לא תאמר ולא תעלה על דעתך, שאחד הוא, אלא רבים הם, כי אחד תראה בצד זה ואחד בצד זה וכלם בשעה אחת. ואני שמעתי מאבי, ששבעה הם, וכשמגיע זמנו של כל אחד ואחד מהם לומר שירה, מרוב חדוה שיש בהם, הם שולחים את זיוָם והולכים לומר שירה. וענין אחר, שאותם שבעה כוכבים אינם הולכים ואינם נוסעים ממקומם, מלבד בשעה שרבון עלמא קורא אותם להאיר במקום שהוא רוצה, דכתיב “לכלם בשם יקרא”, וכשהם נוסעים הם מושכים את זיוָם אִתם.

כשהגיע לבית חמיו, לא מצא אותו שם. כשבא אמר אל ר' אלעזר:

– אתה פה ואני הלכתי לראות כוכב אחד, שהיה הולך לעשות רצון קונו.

אמר לו:

– מי הוא?

אמר לו:

– כוכבא דשביט, וראיתי אחד מהם, שהלך לעשות פקֻדת אלהים.

(זוהר חדש ט).