אמר ר' שמעון:

אנו פותחים עינינו ורואים גלגלי המרכבה הקדושה נוסעים למסעיהם וקול שירה נעים לאזנים עולה ויורד¹, הולך ואינו נוסע², מזדעזעים אלף אלפים ורבוא רבבות ופותחים שירה וקולה הנעים הולך ממטה למעלה, עומדים מי שעומדים ומתכנפים בכנופיה³ לסטרא דימינא ארבע מאות וחמשים אלף מארי דעֵינין⁴, והם רואים ואינם רואים, ועומדים על מקומם. שתי שורות אחרות נֶחוָרות⁵ מהם. לסטרא דשמאלא מתכנפים מאתים וחמשים אלף. מארי דיבָבָא⁶ מיַבבים ומיַללים ממקום מושבם, פותחים בדין ומסַיְמים בדין. מיָבבים שנית והדַיָן יושב והספרים נפתחים. באותה שעה עולה הדַיָן העומד עליהם ויושב על כסא דין והשירה משתתקת עד שנגמר הדין. סובבים מארי דעַיְנין דלסטרא דימינא ועמהם שלשה עשר אלף אחרים. תוקעים ולא מיבבים ולא מיללים, פותחים שירה ומזדעזעים מאתים וחמשים אלף מארי דיבבא. תוקעים שנית ולא מיללים ולא מיבבים. נוסע הפטרון⁷ מאותו הכסא ויושב על כסא רחמים, באותה שעה הוא מזכיר את השם הקדוש, העליון והגדול, שבו יש חיים לכל. הוא פותח ואומר פעם אחת: “יוד, הֵא, וָאו, הֵא”. פותחים כמלפנים הגלגלים הקדושים ואלף האלפים ורבוא הרבבות ואומרים שירה ומשבחים ואומרים: “בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתיה!”. בא הגן, שהיה טמיר במאתים וחמשים עולמות ושזיו יוצא ממנו לארבע הרוחות ונמשך לכל אותם הנמצאים למטה, הוא הגן הנקרא “גן עדן”. פותח אותו הסבא־הפטרון שנית ומזכיר את שמו: “יוּד, הֵא, וָאו, הֵא”, וכלם פותחים בשלש עשרה מדות הרחמים. מי זה, שזכה לראות את הרמים על רמים, העצֻמים על עצֻמים, המרכבות הקדושות והשמים וכל צבאם מזדעזעים ומתחלחלים באימה רבה ומשבחים השם הקדוש ואומרים שירה! – זכאים הצדיקים, שהם באותו עדן ויודעים זאת. על זאת נאמר: “מי לא יִרָאֲךָ מלך הגוים, כי לך יאתה”⁸.

(שמות, תוספתא, ד)