אדם אחד היה הולך להרי חושך ושני חכמים עמו. ראה בהרים בקיעים ועשן יצא מהם, ושמע אדם אחד אומר: “וַי, וַי!”. אמר אותו אדם:

– ודאי מקום זה אחד ממקומות הגיהינם הוא.

נרדם האדם וראה בחלומו איש אחד מקבץ קוצים ומניחם על כתפיו ושני ממונים מן הגיהינם מציתים אש בקוצים והם נשרפים, והאיש צועק ושני המלאכים הקדושים, שליחיו של השופט העליון ששפט אותו, אומרים לו: “אתה עזבת את הקדוש ברוך הוא ואת מלאכיו, שהיו שומרים אותך בעולם הזה ובעולם הבא ועשית רצונם של הקוצים, הם הרשעים, ישרפוך הקוצים”.

אמר לו אותו היהודי לאיש מן הגיהינם:

– מי אתה?

אמר האיש:

– יהודי רשע אני והממונים של הגיהינם אינם מזכירים לי שמי ושלש פעמים דנים אותי ביום ושתי פעמים בלילה.

אמר לו:

– ושם מקומך אתה יודע?

אמר לו:

– בגליל העליון ישבתי ועזבתי בן בעולם ואני קַצָב הייתי. מפני הרעות הרבות שעשיתי היו דנים אותי מפי ומרַגלַי ומידַי ומלאך ממונה על הקברות אמר לי בשעה שדנו אותי: “אוי למי שנשבע לקַיֵם את התורה ונשבע על שקר! וַי לקרקפתא¹, שלא הניחה תפילין מעולם ואוי לידים ששמשו בהבלי העולם ואוי לרגלים שהיו הולכים בהבלי העולם!” בשעה שהיו מַלקים אותי מכות מרדות², אמרתי כל מה שעשיתי ובאה נשמתי והמלאך שהיה ממונה על נשמתי ונתנו כתָב אחד מכל מה שעשיתי.

נֵעור אותו אדם משנתו והלך לגליל העליון. אמר שם לאיש אחד:

– הראית ינוקא בן קַצָב שמת בזמן פלוני?

אמר לו האיש:

– ינוקא זה שאתה שואל עליו הולך לבית המטבחים והוא רשע כאביו.

הלך אותו אדם לבית המטבחים וראה אותו ינוקא מצחק עם הנערים. אמר לו:

– בני, לך עמי.

הלך עמו, והוא הלבישו ומסר אותו לרבי אחד, שהיה מלמדו תורה עד שגדל וקרא ואמר הפטורה בבית הכנסת והתפלל והוסיף לקרוא וללמוד עד שקראו לו “רבי”.

והמת, אני הינוקא, שהיו דנים אותו, בא בחלום לאותו אדם ואמר לו:

–– רבי! כמו שנחמת אותי, כך ינחם אותך הקדוש ברוך הוא. בשעה שאמר בני הפטורה בקהל, פטרו אותי מן הדין. בשעה שהתפלל ואמר קדיש, קרעו לו גזר דיני לגמרי ובשעה שנעשה חכם, נתנו לי חלק בגן עדן, והכניסו אותי לישיבה של הצדיקים, ובשעה שנעשה חכם גדול וקראו לו “רבי”, עטרו אותי בכתר, שהצדיקים מתעטרים בו, ובשבילך, רבי, זכיתי לכל הכבוד הזה. זכאי חלקך, שבשביל זה יש לך חלק גדול מאד בעולם הזה ובעולם הבא!

(זוהר חדש נג)