הַזָּקִיף הַקָּפוּא עַל רוֹבֵהוּ
בְּמִגְדַּל הַצּוֹפִים נִצָּב.
מִצְחַת הַגַּגּוֹן – צֶמֶר־גֶּפֶן,
דָּבְקוּ הַלְּסָתוֹת לַבַּרְדָּס,
וְהֶבֶל שֵׂיבָה מַפְרִיחַ אֶת אֵלֶם הַצָּו:
פֹה קַו.
פֹּה קַו הַמַּשְׁוֶה גָדוֹל עִם קָטֹן.
כֹּחוֹת הַנֶּפֶש נָשְׁרוּ מֵעֵבֶר לַתַּיִל,
פֹּה פּוֹעֵל רַק חֵלֶק הַזָּן,
הֹוֶה הַנִּגְרָר בַּעֲצַלְתַּיִים,
פֹּה הָרֶגַע רוֹדָן.
בָּא הַלַּיְלָה עִם שְׁנֵי הַקְּרָשִׁים לְמִשְׁכָּב.
נַחֲרָה מִתְלַבֶּטֶת.
עֵין הָיָּרֵחַ נִיבֶּטֶת
כְּמֵאָז בִּשְׁנוֹת חִשְׁקָהּ.
רַחַש גָּנוּז מְרַקֵּד רִקּוּד־בֶּטֶן.
מֻתָּר לַחֲלֹם.
הַדֻּבָּה הַקְּטַנָּה בָּרָקִיעַ
מְפֻרְקֶדֶת וַדַּאי כִּלְפָנִים.
מָחָר אַחֵר יָגִיחַ
כְּעֻבָּר מֵרֶחֶם שָׁנִים.